א. עד שבא אברהם וקראו אדון. לכ' פלא מה קשה להבין שהקב"ה אדון הכל בכל המובנים. אולי ייקל להבין אם נזכור שרוב הדורות מאנוש עד אברהם לא ידעו בכלל או כמעט ממציאות הבורא כידוע.

ב. מנין שאין מרצין. כתב בצל"ח ששמע ריו"ח משמיה דר' יוסי ומשמיה דריו"ח ולעיל קבעו בהדי בשמיה דר"י והכא בהדי משמיה דרשב"י.

ג. עד שבאתה לאה והודתו. גם זה ייפלא, איככה זה לא עלה על דעת שום נברא כולל אבותינו הקדושים להודות לפניו ית'. ויש ליישבו באריכות שאין כאן מקומה.

ד. אפילו הכי לא איקנא ביה. לכאורה הבכורה ניטלה מראובן סמוך למיתתו של יעקב, וכמו שאמרו ריש דברים גבי משה שלמד מיעקב שלא הוכיח אלא סמוך למיתתו, א"כ בשעת ויצילהו מידם, עדיין לא ניטלה בכורתו. ואולי הוי ידע ברוח הקדש, ואין זו ידיעה על דבר שעוד תלוי בבחירה, שהרי החטא כבר נעשה באותה שעה, שהרי ראובן היה בשקו ותעניתו על זה. ויתכן עוד שמיד נאמר לראובן שבכורתו ניטלת אע"פ שאין זה נזכר אלא בפ' ויחי, והתוכחה האמורה היא האמירה של פחז כמים וכו'.

ה. קינה לדוד. יצוין שהגרעק"א מעתיק כאן זוה"ק החולק עם הגמרא שלנו, אמנם לא לדינא. וקצת בדוחק יש ליישב דהיינו הך, דפרעו שמח, היינו משום דלא יישאר לו החוב לעוה"ב.

ו. ואבע"א שעה משחקת לו שאני, הוא על רומיא דקראי דרב הונא, ואינו חזרה על הקודם.

ז. הקובע מקום לתפילתו. ישנו משל של המגיד מדובנא על חומה שלא נפרצה עד שקיבעו היורים את ירייתם לאותה נקודה שוב ושוב. חומת ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ולזאת הקביעות עוזרת. (אלא דהדברים אינם כפשוטם כמובן).

ח. ולימא מר לשלוחא דציבורא. לרש"י ולגירסתינו היינו כדי שיתפלל בביתו, ולגירסת הרי"ף והרא"ש להלן, המובא בהג' הגר"א, היינו כדי שיתאמץ אז לבוא לבית הכנסת. ולשיטתם לא יכילנא היינו לבוא בלא לדעת את הזמן המדוייק.