שנינו: ...והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום {משלי יז-ה} לועג לרש חרף עושהו - התם תוך ארבע [אמות] הוא דאסור ...
ועוד בהמשך רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן אמר ליה רבי חייא דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו
ולעיל ג' ע"ב ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא בדברי תורה אבל מילי דעלמא לית לן בה ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה וכ''ש מילי דעלמא: וכתב רש"י הטעם אלא לדבר הלכה. אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי יז): אבל מילי דעלמא. שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה:

וכ"פ הרמב"ם, פ"ג מקריאת שמע ה"ב, ופ"ד מתפילה ה"ח, ופ"ד מתפילין הכ"ג, ופ"י מספר תורה ה"ו,
- שליד המת או בבית הקברות אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, או להניח תפילין, או ללכת עם ספר תורה (את האיסור ללכת עם ציצית בבית הקברות לא הזכיר הרמב"ם)

וכן בהלכות אבילות פי"ג ה"ט אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל אלא יושבין דוין. וכן אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת. אבל לעסוק בדברי תורה בפניו או בבית הקברות אסור :
ובפי"ד הי"ג בתי הקברות אסורין בהנאה. כיצד אין אוכלין בהן. ואין שותין בהן. ואין עושין בהן מלאכה. ולא קורין בהן ולא שונין בהן. כללו של דבר אין ניאותין בהן. ולא נוהגין בהן קלות ראש. לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו. ולא יתפלל שם. וברחוק ארבע אמות מותר:

- אבל לא הזכיר בכל זה את הביטוי "לועג לרש".
וכבר עמד על זה ב"עינים למשפט" ע"ש.
אני מצרף בזה בצילום את דברי הרב יוסף קפאח זצ"ל בפירושו לרמב"ם ואת שיטתו היחודית, לדבריו - על פי הירושלמי.
ותמצית דבריו - שבית הקברות, או המת, הוא מקום טומאה, אולי אפילו - מקום הטינופת, כמו בית הכסא ובית המרחץ, וזו הסיבה להרחיק ממנו את כל אלו.