שבתי מחופשה בת שבוע לרגל שמחה משפחתית, ואקוה בס"ד לשוב למלאכה.

(יז:) א. ואם אין לו בית חבירו עושה מחיצה. יל"ע מדוע מחיצה הותרה רק בלית ברירה והא בכל דוכתא מחיצה מועלת לגמרי לכתחילה.

ב. לא פירשו לך כי החיים וגו'. כוונתו והמשך הפסוק יתפרש והמתים אלו הרשעים אינן יודעים בחייהם מאומה וכמו שפירש"י אינם חושבים על יום המיתה. ולזה כוונת רש"י כאן שהביא את דברי הגמ' להלן כיון דזו תשובת רבי חייא לר' יונתן, שאין הכוונה בפסוק זה כלל למתים כפשוטו ואין להסיק מזה אי ידעי או לא.

ג. ובניהו וגו'. בנותן עניין לציין שרבינו יוסף חיים מבבל, ביקר בארץ ונשתטח על קברי צדיקים בגליל, ובבואו לקבר המיוחס לבניהו נתעכב שם איזה שעות ועשה מה שעשה (כלשון הגמ' ב"מ על רב בבית הקברות) ובשובו לבבל החל לחבר את ספריו בשמות; בניהו, בן יהוידע, בן איש חי, בן איש חיל, רב פעלים ומקבצאל.

ד. (יח:) מעשה בחסיד אחד וכו'. הקשו הראשונים במס' ר"ה הא ערב ר"ה היה ובלילה היה ליל ר"ה, ואה"נ דהוא יום הדין אבל על תבואה נידונין בפסח ולא אז. ויש מישבין דכיון דכל חסיד אחד הוא או ריב"ב או ר"י בר' אלעאי דהוא סתם ר"י דמתני', והוא באמת ס"ל דבא' תשרי נידונין גם על התבואה, והשמיעוהו מהשמים כפי שיטתו.

ה. כל כי הנך שני דלא עיילת למתיבתא דרבי אפס. עי"ש הלשון בכתובות דאיתא תרי שנין ומחצה, אבל לא ברור אם הכוונה שר' אפס היה גדול תרי שנים ומחצה מר"ח ולכן לא קיבל ר"ח וייתכן שר"א מלך שנים הרבה, או דהכוונה שם שמלך רבי אפס שנתיים ומחצה.

ו. אי חשיבנא נעיילוה ללוי. העירו ידידינו הארה להתעורר מכאן איך מגיב אדם גדול כשהוא שומע שיש לו כח, תיכף ומיד תוך כדי דיבור הוא מנצל את כוחו להטיב לאחריני.