א. בעל קרי שאין לו מים לטבול. לכאורה האי ר"מ לאו היינו סתם מתני' דהא מתני' שרי רק להרהר את הק"ש וברהמ"ז וכאן שרי לברך בפיו, ולהרהר את כל השאר. או דאיירי הכא בדוקא באין לו מים, ומתני' קאמרה דלא יאמר בפיו עד שיטבול, אבל כשאין לו אפשרות לטבול הקילו טפי וא"ש כר"מ. ולא משמע כן ויל"ע.

ב. ורבי יהודה גלוסטרא. ייתכן שרק ר"י נקרא כך על שם מקום או אומנות. ואי"ז ר"י הידוע תלמיד ר"ע אלא ר"י אחר בן דורו. אבל לפי שפי' הערוך דהיינו מנעול ובריח י"ל דר"ע ור"י שניהם אמרו דין זה באופן של גלוסטרא, כלומר נעלו והגבילו את הדין והתירו רק בחולה לאונסו.

ג. (כב:) דליכא עילוואי לא הא ולא הא. לכאורה לא טבל ולא באו עליו ט' קבין לפי שלא הוצרך (ולא שלא הוצרך ובכל זאת טבל). והנה יש מקומות שנהגו בסיום כתיבת ס"ת שדורשים מכל מי שרוצה לכתוב שיטבול. וכמדומה דהסיבה הא מכיון שהסופר טובל בכל יום ולא רוצים לקלקל את כל ההידור של הס"ת שייכתב סופו בפחות מכתיבת הסופר. וקורה הרבה שבא אדם שמקפיד על טבילת עזרא וכשצריך הוא טובל אבל באותו יום לא הוצרך ולא טבל, ויש שאין מניחין אותו לכתוב. וכמדומה (אי לאו משום מיגדר מילתא) דזה אינו, ואדרבא הטמא שטבל הוי מחוסר הערב שמש וזה טהור לגמרי, וראיה מכאן. וראיתי עובדה כזו שמנעו מת"ח א' לכתוב מפני שלא טבל ואמר להם מגמרא זו והניחוהו.