א. ואמר רשב"נ א"ר יונתן מאי דכתיב שמור רגלך וכו'. לכאורה נראה שמביא מימרא זו איידי רשב"נ הקודם. אמנם במקרה זה הלא אין זו מסירה נדירה והיה יכול להביא כאן אלפי מימרות באגדה, אלא הביאה איידי דמהאי קרא דרשו אחרים להלן על שמירת נקבים בתפילה.

ב. תניא אידך וכו'. הנה להלן מבואר דבתחילה היו מניחים בחורין הסמוכים לבית הכסא ושוב תיקנו בסמוכין לרה"ר ושוב תיקנו להכניס פנימה. והשתא ניחזי מאי סבירא לה להאי ברייתא קמייתא. פתחה עם ב"ש בחלון הסמוך לרה"ר. א"כ או דב"ש לית להו תקנתא בתרייתא או דקודם תקנה אחרונה שנאוה. וממשיך עם ב"ה ור"ע שהם בעלי תקנה אחרונה להכניס (אלא ר"ע מוסיף בידו ובבגדו). ומה שחזר וכתב בחורין הסמוכין לבית הכסא, זו משנה ראשונה קודם התקנות ולא זזה ממקומה. אמנם לא משמע הכי כיון דהזכירו קפידא בסמוכין לביהכ"ס ולא לרה"ר מפני חשד, וזה נודע רק בתקנה אחרונה. ויש לומר דגם בהנהגה ראשונה העדפנו חורי ביהכ"ס מפני טעם זה אבל אח"כ דחינו מפני עכברים, ושוב ראינו שענין החשד גדול כ"כ ולכן התרנו להכניס. ועדיין יל"ע בברייתא זו.

ג. (כג:) הרוצה להיכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות. מעשה שנסע הג"ר משה טוקצינסקי (משגיח דישיבת סלבודקה בני ברק) לחו"ל לגביית צדקה עבור ישיבתו. וביקר עם מלווהו אצל גביר אחד שהתעקש להראות להם את כל ביתו הגדול עם כל אוצרותיו. כשיצאו שאל המלווה את הגר"מ האם זה לא עשה לו קצת לא תחמוד. ענהו הגר"מ שבאמת זה קצת עורר בו חמדה. כי הוא סובל קצת מהמעיים והוא מקפיד על דברי הגמ' כאן מדי פעם, והיות שיש לו בית קטן הוא נאלץ ללכת י"פ ד"א, אבל אילו היה לו בית כזה היה יכול ללכת ד"פ י"א שזה יותר קל ופחות טירחה כמובן. (דוק איך הפך את כל ה"עולם הזה" הלזה ל"היכי תימצי" לניקוי מעיים ביעילות יתר).