א. הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. עי' רש"י. ומשמע מכאן להדיא דפלוגתתם באמת בענין התמיד אימת היה קרב אי בד' או עד חצות.

ב. והוי מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה. הגרעק"א בגליונו מביא מהבה"ג דצלי של חול. ולכאורה מה ראה רעק"א להביא זאת ולמה באמת ציין זאת הבה"ג או הגמרא בגירסת הבה"ג. אמנם יבואר היטב דבעמ' ב' שאל רבי ירמיה את רב מי בדלת, ואם גם הוא עצמו צלי של שבת ליקשי איהו כך לנפשיה וע"כ דהוא של חול התפלל. ודוק.

ג. אסור לעבור כנגד המתפללים. בנותן ענין לחזק הלכה זו בעובדה המובאת בתולדות הגר"מ פיינשטיין, שפעם אחת נתקבלה שיחת טלפון חשובה מאד עבורו במשרד הישיבה, ובדרכו עמד מישהו בתפילה. הגר"מ עצר על עומדו ושום שכנוע לא הועיל לפתותו לעבור נגד המתפלל למרות אי נעימות גדולה ונזק לישיבה. כשדיברו עמו על זה אחר כך, התבטא הגר"מ; אילו היה שם קיר מישהו היה מצפה ממני לעבור דרכו? (ובכל זאת בפוסקים מובא שכהן יעבור לישא כפיו וכן יש לעבור כדי להשלים מנין, והגריש"א התיר גם לעשיית צרכיו).

ד. (כז:) וטעותא מי הדרא וכו'. הדמיון צ"ב, כאן הנידון אי קבלת שבת בטעות הוי קבלה, ושם הנידון על ערבית שהתפללו מבעוד יום ומאי שייאטיה זה לזה. ועי' תוס' ומפרשיו ובראשונים.

ה. כי אתא עולא וכו'. קצ"ב אולי רישבר"י התפלל של ע"ש בצד עמוד ואחיו ראבר"י התפלל של מוצ"ש בצד תמרה. וכפי הנראה היה ברור להם שאלו שתי גירסאות לאותה עובדה.