ה. (כח:) לצלויי דמוספים ביחיד. חזינן דכבוד הרב קודם לתפילה בציבור, ואף רב אויא לא פלג על זה, רק דחשש מצד אחר דהקדמת תפילתו לצבור, אבל לעצם החשבון הסכים.

ו. והם עמלים ואינם מקבלים שכר. פי' הח"ח דהיינו השכר אצלם הוא על התוצאה ולא על העמל, אבל בתורה מקבל שכר על כל שלבי יגיעתו בסוגיא גם קודם שכיוון אל האמת ואף אם לא כיוון כלל. – והם רצים לבאר שחת. בפשטות הכוונה שאינם זוכים לחיי נצח השמורים לעמלי התורה. ובגמ' לא הביאו פסוק על זה. ומציינים שבירושלמי וברי"ף (בחלק מכתבי היד) הביאו פסוק שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, והוא יותר מתיישב מהקרא הנהוג תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה וגו', שקצת רחוק לבקש כך ולכנות כך ליושבי קרנות בעלמא. וכך נוסח בני תימן.

ז. כשחלה רבי אליעזר. ברעק"א מביא גירסא ראב"ע. וזה יותר מתיישב, דעי' סו"פ ד' מיתות פטירת רבי אליעזר באופן אחר. ואולי אזהרתו על כבוד חביריו הוא ממה שאירע לו עם ר"ג ור"י. – ואחת של גיהנום ואיני יודע. כבר כתבתי במק"א דבארחות חיים להרא"ש נשא ק"ו לכל אדם בהעלות על לב את חרדת ריב"ז. ובאמת רבים תמהו איך יתכן שריב"ז שלא הלך ד"א ללא תורה ותפילין, ראשון ואחרון בביהמ"ד וכו' כל עוף הפורח וכו' וכו', איך יעלה על דעתו שדרכו לגיהנום. ויש שביארו שחשש שטעה בבקשו את יבנה ולא את ביהמ"ק, ולזה יצא חזקיהו לקראתו להורות לו הדרך שצדק בהעדיפו את לומדי התורה על ההשתדלות הטבעית וכמו שנהג חזקיהו שסמך על לימוד התורה ולא התכונן כלל למלחמה בדרך הטבע וזכה לו.

ח. העושה תפילתו קבע. היינו כמשא ליפטר. ויש ראשונים דס"ל דלא יצא בזה ידי חובתו. וכדאי להתעורר, כי הדבר מצוי הרבה יותר משנדמה ללא התבוננות. כמעט בכל פעם שממהרים לצאת ומזדרזים בתפילה, מלבד הפסד הכוונה, עוד זאת נכנסים בקלות לשטח הזה של תפילת קבע. וידועים הסיפורים על גדולי ישראל שהחמיצו טיסות והפלגות וכדומה בעת עמדם להתפלל, והיינו מפני שלא רצו להיכנס לחשש תפילת קבע ודין גרמא להו. תן לחכם ויוסיף לקח.

ט. הני י"ח. עי' רעק"א דבתנחומא עוד טעמים. ולפנינו על הגליון מביא זאת רב נסים מירושלמי. וכמד' דבתנחומא נוסף רק טעם א' נוסף של חי מזמורים עד יענך, שכבר הובא בריש מכילתין בהדגש אחר קצת. – לרב יוסף כנגד אחד. מה יומתק דענין האחדות הוא אכן ממש נגד המינים. והבן.