א. היה עומד בבית המקדש יכוון את ליבו כנגד בית קה"ק. לכאורה זו הלכה קצת נדירה וניתן לקיימה במידה מסויימת בעומדינו אצל כותל מערבי שלא זזה ממנו שכינה, להפנות פניו לשמאל לכיוון מקום קה"ק המשוער.

ב. היה עומד בבית קדשי הקדשים. בזכרוני שבס' משמר הלוי מביא מהקהילות יעקב שהוכיח מכ"מ שלפעמים קוראים כך גם להיכל, והא ראיה מכאן דמי יעמוד שם בקה"ק ממש להתפלל. ודוחק להעמידו באומנין שבדיוק שם נעמדים להתפלל.

ג. (ל:) רבי חנינא קרא. בדרך כלל מקובל לפרש קורא מקראות כמו תנא ששונה משניות וברייתות. וכאן אמר הלכה ואמר לו רבי ינאי פוק קרי קראך לברא, ולכאורה מה ענין מקראותיו לפסקי הלכותיו, אטו משום שאמר דבר הלכה שלא כדת קריאתו פסולה מכאן ואילך. וקצת משמע דהקריאה אינה דוקא מקראות. והדבר צריך עוד לעיון ובירור.

ד. חזי מאן גברא רבא דקא מסהיד עליה. שמעתי פעם מהגר"ש אוירבך (בן הגרש"ז) שבדורות קודמים מוסרי השמועות היו או ת"ח שידעו מאי קאמרי או עמי הארצות שמסרו את כל פרטי הפרטים כמות שהם בלי פרשנויות. אבל בדור זה יש ת"ח למחצה שלא לכבודם להעביר שמועה כמו ע"ה, והם מתמקדים רק במה שחשוב לפי דעתם, אבל באמת אינם עדיין מספיק ת"ח לדעת מה חשוב ומה הטעם האמיתי, ומסירת שמועות בדור הזה איבדה את רוב ערכה.

אחד המשגיחים בדור הקודם היה מביא על כך דוגמא מהרעק"א שהיה מקפיד מאד לילך לכל "שלום זכר" בעירו, וכפי הנראה זה קשור להקפדתו הגדולה במצות ביקור חולים (אז היתה היולדת תמיד באותו בית, כעיקר המנהד לילך אצל היולדת), ואולי זו הזדמנות כרב עיר לבקר בבית אנשי עירו לפרקים כפרנס וקרבניט טוב. אבל השמש הבור של הרעק"א כשהעלה זכרונות מימי בחרותו על התקופה הגדולה ששימש את רעק"א ידע לספר בהנאה ובעינים נוצצות "אוי, כמה שרבי עקיבא אייגר אהב ארבעס, אין לתאר. הוא היה מסוגל בליל שבת של קיץ בשעה מאוחרת ללכת לצד אחד של העיר לאכול ארבעס, ולא ויתר גם על הארבעס בשלום זכר השני בצד השני של העיר"...

ה. טעה ולא הזכיר ר"ח ערבית אין מחזירין לפי שאין מקדשיןבלילה. ידוע מה שחידש גאב"ד וילנא הג"ר אבא'לע פאסוועלער זצ"ל שבליל ר:ה אין חוזרין על המלך הקדוש לפי שלא קידשו ר"ח וממילא לאנתקדש ר"ה. וכולי עלמא פליגי עליה מכמה טעמי ונדחו דבריו.

ומרן הקהילות יעקב היה רגיל לעודד אנשים שיש להם חידושי תורה שיפרסמו זאת בחייהם. והיה אומר שהג"ר אבא הנזכר היו לו במותו ששים ארגזים של כתבי יד מחידושיו, ולא נשאר מכל תורתו אלא חידוש זה שדוקא אותו מחו לי מאה עוכלי בעוכלא. (דומני שפעם נדפס עוד ספר באר אברהם ליקוט מתשובותיו בספרי אחרים). לכן אין כדאי לסמוך על אחרים בזה. וכמה אלפים ורבבות מספרי גאוני הדורות אבדו לנו מפני שהבאים אחריהם לא נזדרזו בהוצאתם והיו טרף לשיני הזמן ומלתעותיו.

גם אני הקטן זכיתי לא פעם לעידוד לכתוב חידושי תורה, והיה מעורר לבדוק היטב את המקורות והציטוטים שיהיו בדקדוק טרם פירסום. ושלא יהא טעות בחישוב המהלך. (הוא אמר שעל הסברא יכולים להתווכח כדרכה של תורה, אבל אם המחבר טועה גם לפי הסברא של עצמו, כדי ביזיון וקצף).