הגמ' אומרת שלא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק...אלא מתוך הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.

ובתוס' הביא קושיית הירושלמי בברכות, והרי ירמיהו מסיים מגילת איכה במילים "כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד", ובירושלמי תירץ שאנו מסיימים במילים "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" וזה דבר טוב. ושמעתי מהרב קלמן בר שליט"א שהביא בשם הרב גולדויכט זצ"ל שהקשה, והרי אנחנו מסיימים בדבר טוב, אבל מדוע ירמיהו סיים בדבר רע? ותירץ כי יש שבח בכך שהקב"ה למרות שמאס בנו רק קצף עלינו מאד אך לא כילה אותנו.