א. מי שאכל ושתה ולא בירך. רוב המפרשים הסכימו (והגיהו על פי זה את רש"י) שהנידון באמצע האכילה, וכוונת התשובה שיברך, כל עוד לא סיים את אכילתו. ורבינא רצה להוסיף שיברך אחר הגמר, אחרי שלא סבירא לן שהתקנה היא רק קודם תחילת הסעודה, ה"ה בסיומה, ובזה נדחה.
ב. התם מעיקרא לא חזי. בסוף רשי כתוב וגמ' והכוונה וגמר. אגב. כידוע נהגו נשים לטבול פעם נוספת אחר הברכה לקיים במקצת ענין עובר לעשייתן. ומהאי טעמא נהגו לנגב את הידיים אחר ברכת ענט"י כי הניגוב הוא גמר מצות הנטילה ומקיימים בזה מעט עובר לעשייתן.
ג. ללע"ט יפה לרמ"ת קשה וכו'. יש כאן רמז. אין בעולם הגשמי שום דבר שטוב להכל. אם דבר מסויים טוב לענין אחד בדרך כלל הוא רע לענין אחר. ואין לנו שיור רק התורה הזאת. ואף המיושן שטוב למעיים, מ"מ לראש ותחתוניות עדיין קשה. (תחתוניות, כמדו' הוא הנקרא טחורים בלשונינו).
ד. ששה דברים נאמרו באספרגוס. קצת יש לברר איך מצרפים כאן כמה דברים לאחדים כדי שיהיו רק ששה. - לא רק לוקה. פירש"י בשכרא. ומקורו מהא דברייתא קמא דאין סומכין אלא במינו אוקימנא בשכרא ושם נאמר רק אחריו. - תכספית. עי' רש"י דהיינו שדים, ומסתמא מקורו מפני שגרס כהערוך (ועי' דק"ס) תכספית של רוח רעה.
ה. הדחה שטיפה חי ומלא. בגליון שהוא ר"ת חמש"ה, חי מלא שטיפה הדחה. וראה בתוס' שמוסיפים ימין, ולפ"ז א"ש טפי חמיש"ה, חי מלא ימין שטיפה הדחה. וזה תואם גם את משמעות המילה חמישה.
ו. מעטר ליה בנטלי. יל"ע אי סגי כוסות ריקים או דוקא מלאים קצת ביין. וראה בתוס' שראוי להדר בזה, וכמדומה שבמשפחות שבלאו הכי מחלקים מכוס הקידוש לכוסיות עבור בני הבית אפשר לקיים הידור זה בקלות.
ז. שמאל מהו שתסייע לימין. עי' תוס' . והדבר נראה מוזר, שתוס' משערים שלהחזיק הכוס בלא סיוע במשך ברכת המזון עצמה, אין כל קושי, עד כדי תמיהה על שאלת הראשונים שבגמרא, ובתוספת על הניסים רצה ויעלה ויבוא כבר אתי שפיר הקושי.
ח. (נא:) תברא ד' מאה דני דחמרא. כמדומה דילתא זו היא בת ריש גלותא, ואפשר שרצתה להראותו לעולא דאינה מחפשת כוס בשביל היין שבה, שבידה להרשות לעצמה לאבד ד' מאות חביות מתוך עשירותה, אלא את הברכה והמצוה היא מחפשת, ולכן השיב לה שמה שישלח גם כלול בברכה וכו'.
ט. בתוס' סוף הפרק הביאו רבי משה אלברט, ומסתמא זהו רבי משה מאייברא המובא רבות בתוספות ברכות. ויותר מסתבר שאלברט הוא ט"ס ואולי צ"ל מאייברא.