נט.
א. אין הבור מתמלא מחולייתו. חזינן מהכא דאין זה דבר טבעי בעלמא (שהחול כשנחפר מצטמצם משום ביטול חללים וכדומה), אלא מציאות היא שיסודה בשרש עליון שכך גזרה חכמתו, דבאופן טבעי רחוק מאד לפרש שהכוכבים הצטמקו ולא יוכלו למלא את החלל המקורי. ובכלל כל הסוגיא רחוקה מפשוטה, שהגשם בא מכימה והכוכבים הן כעין "פקק" לבריכה העליונה.
ומה שאמרו אין קטיגור נעשה סניגור, היינו דכוכבים אלו שימשו להפעלת מדת הדין בעולם, של המבול, ולא יתכן דהם עצמם בהחזרתם ישמשו לביטול הדין והשבת החסד והרחמים.
ומה שאמרו דלעתיד לבוא יחזירם לה, לכאורה היינו שדרשו תנחם מלשון נחמה, למרות שזה מנוקד בלשון הנחייה. ולא נתבאר לעת"ל להיכן הלכו חוליית הבור וקטיגור סניגור.
ב. גנח גוהא. היה ניתן לפרש שמתייחסים כאן ל"גוהא" כמו לדבר שיש בו תופעות שונות, והוא הגונח, אבל רש"י מאס בזה ולכן טרח הרבה לפרש דהוי כפל לשון שבא לומר שהיתה גניחה חזקה ורעידה עוצמתית.
ומה שאמר רב קטינא סופק כפיו, לכאורה היינו ג"כ בשעה שנזכר בצער בניו, וכן למ"ד אנחה. ואולי אף למ"ד בועט ודוחק. והעירוני שלכאורה לפ"ז עד גלות ראשונה לא היו בעולם רעידות אדמה.
ומ"ד אנחה לכאורה פירש והניחותי מלשון אנחה.
ויש להעיר שכדאי עכשיו לשנן ולדמות בנפשו מצב של רעידת אדמה ולשנן שהברכה היא שכוחו וגבורתו מלא עולם, כדי שאם ייקלע אי פעם למצב זה לא יפסיד את הברכה הנדירה הזו עקב הלחץ. (כמובן הכוונה באופן שאין זה סותר את ההשתדלויות הנצרכות עקב הפיקוח נפש). דומני שהגרש"ז אוירבך סיפר שהיתה רעידת אדמה ובעוד הכל מאבדים את עשתונותיהם נעמד הג"ר דוד בהרן זצ"ל ובירך בשלווה שכוחו וגבורתו.
כמו כן על כוכב שביט, ובפרט לפי תוס' דאין מחלוקת ולכו"ע היינו זיקין.
על רוחות אולי לא ברירא לן השיעור. עכ"פ רוח מסוג הוריקן וטייפון לכאורה בודאי צריך לברך שכוחו.
על הנהרות אולי מקילים כי חיישינן שנשתנו.
על הרים וגבעות ומדברות לכאורה יותר קל לדעת שלא נשתנו ופלא מדוע לא ראינו שיברכו על הרים בטבע.
ג. גזיזי דברזא. היעב"צ גרס דברדא, וא"ש טפי.
ד. תרתי שעי לא קאי לקיים לא תקום פעמיים צרה. צ"ב שהרי שעה אינה מציאות אלא מוסכמה של חלוקת היום לי"ב (ללא קשר אם יש לזה שורש מהתורה או לא), ודבר הנמשך שתי שעות אין בו מהות של "פעמיים". וצ"ב.
ה. ברוך זוכר הברית וכו'. עי' תוס' ויתכן שהיתה להם גירסא אחרת בגמרא או דפירשו שאומר גם זוכר הברית וגם נאמן אבל בסדר הפוך. ועכ"פ גרסו בשבועתו במקום במאמרו.
ו. מברך תרתי. ראה תוס' בשם רי"ף דהיינו או או. ולכאורה דבריהם גם על אביי אלא שנקטוהו על רבא דהוא להלכה, ונמצאו חולקים על רש"י (ודוחק דרש"י על אביי דוקא ותוס' דוקא על רבא ולא פליגי).
ז. (נט:) משמשי ביממא. ייתכן שאין זו לשון הרע משום דמיד אמר דגנו בבית אפל ולאו איסור קעבדי.
ח. נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות והקל ההודאות. ראה בתוס' (נדפס בעמ' א') דהיינו חתימת ישתבח. ודבריהם צ"ב. ויש לפרש כוונתם דגדול בתשבחות הוא כעין רוב ההודאות, שלא כל התשבחות שלו אלא גדול הוא בחלקן או ברובן, ואח"כ קל ההודאות. ודוק.
- ומה שאמרו ותנן על בשורות, רצה לומר וכבר תנן דהיינו ברכת השמועות הטובות.
ט. דאיכא אשתו בהדיה. יייתכן שבאו לאפוקי שלא מתה, אבל אין צורך שתהיה עמו ממש, ויל"ע בפוסקים.