בס"ד,

תורתך שעשועי לדף ס' ע"ב

א. "הנכנס לבית הכסא אומר...התכבדו מכובדים" – יש שסברו שאין לומר הבית "צאתכם לשלום" בפזמון "שלום עליכם", שכן נראה כמי שמשלח את המלאכים, אך המנהג לומר כן באשר יש המסבירים שאמירת "צאתכם לשלום" היא למלאכים המלווים האדם בימי חול ואמירת "שלום עליכם" היא למלאכים המלווים בשבת וכן כתב בשם משמואל.

בענין זה ראוי להזכיר המנהג לא לומר "צאתכם לשלום" כאשר יש מחלוקת וקטטה בבית אלא שלפי דברי שהם משמואל, נראה שמ"מ עדיין ייכנסו המלאכים של שבת, כך שאולי אין ממש בזה. ומענין לענין – ידוע שהחפץ חיים היה אומר המזמור "שלום עליכם" רק לאחר בציעת הפת והסביר שהמלאכים אינם רעבים אך ב"ב רעבים, וכך הביא בשמו ר' לייב חסמן.

וי"ל דאף שהמלאכים לכאורה לא נכנסים למקום בו עושה האדם מעשים בצנעה, מ"מ יודעים הם מה נעשה שם, וכפי דברי הגמ' בתענית י"א ע"א – "ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו שנאמר (חבקוק ב) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר (תהילים צא) כי מלאכיו יצוה לך".

ב. "וברא בו...חלולים חלולים" – במדרש תנחומא כתב ש"חלולים חלולים" עולה בגימטריא רמ"ח כנגד רמ"ח אבריו של אדם.

ג. הואיל ובשבת האחרונה קראנו פרשת האזינו, אפנה לדברי האבודרהם שהסביר בנוסח ברכה זו לגבי כל איבר מה מטרתו, ובסוף דבריו הפנה לדברי הספרי בפרשת האזינו: "הצור תמים פעלו – פעולתו שלימה עם כל באי עולם ואין להרהר אחר מעשיו...שמא תאמר אילו היו לי שלוש רגליים, שלוש עיניים, אילו הייתי מהלך על ראשי, אילו היו פני הפוכים לאחור, היה יותר נאה לי – ת"ל: הצור תמים פעלו".

ד. "אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת" והגר"א לא היה גורס אפילו שעה אחת משום שיש אברים חלולים שגם אם ייסתמו שעה אחת עדיין אפשר להתקיים ולעמוד, ובמעדני יום טוב הסביר שאין הכוונה במילה שעה לפירוש הפשוט, יחידת זמן של 60 דקות או לשעה זמנית, והביא ראיה מברכת שים שלום "בכל עת ובכל שעה".

ה. "ומפליא לעשות" – יפים דברי הריב"ב שכתב בשם אביו: "כל כלי שהוא מנוקב משני צדדיו מלמעלה ומלמטה כשמכניסין לתוכו אוכלין או משקין יוצאין מצידו השני וגוף האדם מנוקב משני צדדים והאוכלין והמשקין נעצרין בתוכו עד עת יציאתן וזה דבר פלא ועל כן תקנו בברכה זו ומפליא לעשות".

ו. "הנכנס לישון על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע" – משמע שיכול לומר ק"ש בעודו שוכב על מטתו, אך יטה לצדדים. ופשוט שאם מתכוון לצאת בק"ש שעל המיטה י"ח ק"ש של ערבית שחייב לומר ג' פרשיות, וכבר דנו בזה בתחילת המסכת וברש"י ובתוספות על המשנה הראשונה, ואכמ"ל. וראה בצל"ח שהקשה מדוע נאמר שיש לקרוא הפסוקים משמע עד והיה אם שמוע ולא פרשת שמע, שכן מדובר בפסוקים רבים ופרשת והיה אם שמוע אינה סמוכה לשמע, ותירץ שהגמ' רק ציינה מראי מקום לפסוקים שצריך לקרוא. עוד יעויין בדעת השלטי גיבורים שרצה להוכיח ממתני' ריש פ"ב דברכות "היה קורא והגיע זמן מקרא, אם כיוון ליבו יצא" שלכאורה אין חובה לומר בשכמל"ו שכן מילים אלו אינן כתובות בתורה ואפ"ה יצא.

ז. "ותן חלקי בתורתך" מופיע בנוסח ברכת המפיל המובאת בגמרא, אך מנהגנו אינו לומר כן (וכן לא הובא נוסח זה ברא"ש וברמב"ם, אך ראה הגרסא ברי"ף ובטור שהיא כגירסת הגמרא), ובחידושי הגאונים על העין יעקב הסבירו טעם בקשה זו, שהרי חובת מצוות ת"ת היא ביום ובלילה, והגית בו יומם ולילה" ובשעת שינה האדם בטל מתורה אלא שאדם צריך לכוון שביטולה יהיה לצורך קיומה על-מנת שיהיה לו כוח ללמוד שוב למחרת, והתפילה על כך מעידה שאינו פורק עול אף לא לפרקים.