בס"ד,

תורתך שעשועי לדף ס' ע"ב - חלק שני


א. "א-לקי, נשמה" – יש להיזהר להפריד בין מילת "א-לקי" ל"נשמה" כדי שלא ישתמע ח"ו שהאלוקים הוא הנשמה, ובאותו ענין יש להפריד במזמור "לדוד, ה' אורי וישעי" בין המילה "לדוד" למילה "ה", ורבים אינם מדקדקים בכך. וראה גם "גדלו לה' איתי ונרוממה שמו, יחדיו, ואין לחבר המילה "שמו" עם "יחדיו" שמשמע ח"ו כשתי רשויות.

ב. בסידורים מופיעה המילה "להחזירה" (ועתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי..) עם מפיק באות ה. וראיתי בספר מאיר עיני ישראל, שכתב הרב נשרי, ובו סיפורים על הח"ח, כי פעם אחת הגיע הח"ח לבימ"ד בישיבה בראדין, בחודש אלול, והסביר שבא לומר לתלמידים שיש לשים לב לכך שאת אותה הנשמה שהיתה לנו בעוה"ז נקבל גם בתחיית המתים, ולכן נאמר מפיק באות ה' של להחזירה, ואוי לנו מאותה בושה, ולכן צריך לדאוג שהנשמה תהיה זכה וטהורה, ולענין זה ראוי להפנות לדבריו הנוראים של הח"ח בהקדמה לריש הלכות שבת במ"ב, שכותב שלעתיד לבוא כל איבר שאדם לא קיים בו מצוות בעוה"ז לא יקום לתחיית המתים, ומי שלמשל לא הניח תפילין של יד, יקום ח"ו בתחיית המתים ללא יד וכולם ידעו מה החטא שחטא, ואולי לנו מאותה בושה.

ג. "ותגמלני[ו] חסדים טובים...הגומל חסדים טובים לעמו ישראל", ולכאורה תימה מהו הלשון "חסדים טובים" וכי יש חסד שאינו טוב. אמנם בפסוק נאמר "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" ומשמע שיש טוב ויש חסד, אך בפשטות כל חסד הינו דבר טוב, וא"כ מה פירוש המילים "חסדים טובים" ושמעתי מדודי מורי הדיין הרב שלמה דיכובסקי שליט"א, שהביא בשם אביו הרב שמעיה אליעזר דיכובסקי זצ"ל, כי כאשר אדם חוזר לביתו ללא כל פגע וללא כל תקלה – זהו "חסד טוב". מאידך, אם אדם ניזוק, אבל נפשו ניתנה לו לשלל ופגיעתו לא היתה קשה, אזי אומרים כי פלוני יצא בחסד – זהו אמנם "חסד", אבל לא "חסד טוב". אנו מבקשים מן הקב"ה כי יגמלנו "חסדים טובים", ללא כל פגע ותקלה.

ד. ובאותו ענין – החידושי הרי"ם כתב שמברכים בער"ה אחד את חבירו בברכת שנה טובה ומתוקה, ומדוע ההוספה מתוקה, אלא שכפי שנראה בגמ' בהמשך חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וא"כ גם אם השנה תהיה ח"ו רעה עדיין זה יכול לבוא בגדר "שנה טובה", ולכך מוסיפים "ומתוקה" – טובה באמת.

ה. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". ק"ק דברי רבי אחא משום רבי לוי שמחפש פסוק התומך בדין זה, והרי יש פסוק מפורש במשנה "בכל מאודך – בכל מידה ומידה שהוא מודד לך. ונראה להסביר שמפסוק זה רק לומדים על הצורך לאהוב את ה' בכל מצב, בין אם גמל אותנו חלילה רע ובין אם גמל אותנו טוב, אך לא נלמד מפסוק זה שיש גם לברך את ה' על הרעה. ואולם מכל הפסוקים שהביא רבי אחא בשם רבי לוי נראה שיש גם חובה לברך על הרעה.

ו. יש להבין, מה המקור ללימוד "בכל מאודך – בכל מידה ומידה שהוא מודד לך" ואיך נרמז הדבר במילה "מאודך" ובעץ יוסף על העיון יעקב הסביר זאת בצורה נפלאה, ולהלן דבריו:"ונראה דאשכחן שכל הצרות נקראות מאד כמ"ש דבר כבד מאד, מכה רבה מאד, חרדה גדולה עד מאד, נוסו נוסו מאד, וידל ישראל מאד מפני מדין...והרבה דומיהם, וכן מצינו שכל הטובות נקראות ג"כ מאד, כמ"ש ואברהם כבד מאד במקנה, וה' ברך את אדוני מאד, והאיש משה גדול מאד...וזהו פירוש בכל מאודך, בכל המאודות הנ"ל, הן לטוב שנקרא מאד והן לרעה ח"ו שנקרא ג"כ מאד, על כולם הווי מודה לו במאד מאד, כי הקב"ה נקרא ג"כ מאד – כמ"ש גדול ה' ומהולל מאד (מהגאון מ' אברהם אחיו של הגר"א בספרו מעלת התורה), והכוונה בזה שצריך לברך על הרעה דיין האמת בשמחה ובטוב לב כשם שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה, לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתן טובה ויהיה באחריתן רעה וכן להיפך יש דברים נאים בתחילתן רעה ואחריתן טובה, על כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה".

ז. ולענין זה אפנה לדבריו הנפלאים של החתם סופר, שמסביר הפסוק "וראית את אחורי ופני לא יראו" על דרך הדרש, לפיו פעמים רבות כאשר אנו רואים צרה מול העיניים איננו מבינים על שום מה ולמה באה עלינו הצרה הזו, וז"ש ופני לא יראו. רק במבט לאחור ניתן, לפעמים, להבין את הדברים וז"ש וראית את אחורי.