למדנו בגמ':
וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.

כמה קושיות על הגמ'‏

א. מהו ה''תדע'' שאמר ר' תנחום כלומר איך דבריו מהווים ראיה ‏לדברי ר' יהודה?‏
ב. איך ר' תנחום מביא ראיה לר' יהודה מדבר שהוא בעצמו צריך ‏ראיה? כלומר מנין פשוט לר' תנחום שמי שלא קרא ק''ש פעם אחת ‏כאילו לא קרא מעולם הרי דבר זה גופא צריך ראיה.‏
ג. מדוע באמת מי שלא קרא ק''ש פעם אחת כאילו לא קרא מעולם?‏
ד. למה נאמר דבר זה דווקא בק''ש ולא בשום מצווה אחרת שביטל ‏אותה פעם אחת?‏
ה. מדוע נקט דווקא ק''ש של ערבית ולא של שחרית?‏