סג.
א. ויברכו שם כבודך. עי' רש"י הרגשה מופלאה. כל אמירת הברכות בעולם הזה היא כדי להרגילינו לברך ולשבח את הקב"ה בעולם הנצח. לולא זה כמעט לא היתה משמעות למעשינו בתקופה הקצרה והארעית כאן בפרוזדור. מוסר השכל תואם לימי הסוכות (בהם נלמד דף זה), ימי ההיזכרות שבדירת ארעי אנו שרויים כל ימינו.
ב. תניא רבי אומר לעולם אל ירבה רעים וכו'. הדברים לא מתקשרים למה שקדם להם. וראיתי בספר א' שכתב שחסרות כאן ב' מימרות של רבי המובאות במקום הזה במס' קידושין והן המשך לדרשת בר קפרא האחרונה ואגבה הובאו כאן כל העצות של רבי.
ג. הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. הסוטה נכשלת בגלל פריצת גבולות, ולכן העצה היא להגביל את עצמו יותר מהחיוב. ומדוע דוקא מי שראה? כי אם משמים זימנו לו שיראה, כנראה הוא צריך חיזוק בענין.
ד. נצרך לכהן על ידי אשתו. קצ"ב וכי משום שהוא חטא במעשרותיו יגלגלו משמים על אשתו נפילה שכזו. העולם אומר שבטח קמצנותה של אשתו גרמה לו שלא לתת. ועדיין הדבר צ"ב.
ה. (סג:) לכרם ביבנה. פירש"י היו יושבים שורות ככרם. נ"ב בזבחים דף נז הביא זאת רש"י בשם ירושלמי.
ו. פתחו כולם בכבוד אכסניה. לכאורה רבי יהודה לא דרש בכבוד אכסניה.
ז.דומה כמי שלא קרא שמע מעולם. אמנם דבר זה הוא גם אמת מצד עצמו, אבל כאן לפי הענין יתפרש על הרגשת הקורא שמרגיש כאילו לא קרא מעולם, והיינו חביבה על לומדיה כאילו היום ניתנה.