"כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו" אלול תשע"ב.
חודש אלול נתפס כחודש התשובה.חודש תשובה למעשינו בעבר, כהכנה לקראת ר"ה יום הדין, תחילתו של דין.כידוע הימים שבין ר"ה ליום הכיפורים, עשרת ימים אלו הם ימי התשובה, עשרת ימי תשובה. ימי אלול אינם ימי תשובה, ימי אלול הינם ימי שוּבה.ימי השובה שונים במהותם מימי התשובה של עשרת ימי תשובה.ימי אלול הינם שובה שקודם לדין, עשרת ימי תשובה הינם תשובה שלאחר הדין, לאחר תחילתו של דין, לאחר יום הדין, ראש השנה.
ימי השובה של ימי אלול, בחינתם שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲו‍ֹנֶךָ.ישנה התשובה שמהות ענינה, הכרה באשר חטאתי וקבלה שלא לשוב ולעשותם.ימי השובה אין ענינם הכרה בחטא, שכן על מנת להכיר שעשיתי הינה חטא, על האדם להיות במדרגה בה הינו יכול להתבונן להבחין ולשפוט את עשייתו, האם ישרה עשיתו או שמא חטא הינה.האם מעשיו של האדם נובעים מ"אני" או "מאחר".יכולת זו של האדם תתקיים אך ורק בהכיר האדם את מהות ענינו האישי כך יוכל לבחון האם מעשיו תואמים מהות זו.
ימי אלול, ימי שוּבה הם, ימים אשר בחינתם ”אני", בחינתם חיבור אל האני שלי, חיבור אשר יש ויתקיים רק בהכיר האדם ה"אני" שבו.
הנביא הושע אומר שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.הנביא אומר לעם ישראל שובה, אין הנביא מבקש תשובה, הנביא מבקש שיבה.השיבה אותה מבקש הנביא איננה חזרה בתשובה, השיבה הינה עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.בהמשך דבריו מסביר הנביא מהי השיבה עד.אומר הנביא קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה מה היא לקיחת הדברים המשיבה אל ה' ? השיבה אל ה' הינה ההבנה שאַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ.ההכרה שאין עוד מלבדו, ההכרה שאין בכוחו של האדם להושיעו, בין בעזרת עמים אחרים בין בעזרת "אחר" כלשהוא, הישועה הינה אך ורק מאת ה', אין ישועה אחרת, גם לא: וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.ימי אלול, ימי השובה מהותם אֲנִי לְדוֹדִי."אני" החיבור וההכרה במהות עניני, הכרה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.הכרה זו נובעת מ"אני" הכרה זו הינה אֲנִי לְדוֹדִי.רק לאחר הכרה זו מגיעים לידי וְדוֹדִי לִי.
ימי אלול, ימי השוּבה הינם ימי הכנה אישיים ליום ראש השנה, יום הדין.ביום זה נידון האדם למעשיו.רק בהיות האדם מכיר ויודע את ה"אני" שבו, יכול הוא להישפט על מעשיו בין לטוב ובין למוטב, רק במציאות של"אני" יוכל גם להבין ולקבל דינו.ימי אלול הינם המכינים את האדם להגיע לידי משפט צדק, משפט צדק בשונה ממשפט אשר אין בו צדק.משפט צדק ענינו, חזרה למצב קודם עזיבת ה"אני" והבחירה ב"אחר".חזרה למצב הראשוני השורשי של האדם * המצב בו וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם. אומרת הגמ' "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו", דעה מהותה "אני" מהותה ההכרה בהיותי צלם דמות תבניתו של הקב"ה, הכרה זו היא "דעת".ימי אלול הינם ימי שובה אל הדעת.בבוא האדם למשפט כאיש בעל דעה אזי רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה.
שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל.