צ.
מיני צבע – כשאינם שרויים, שיעורן כנ"ל כדי לצבוע בגד קטן, שרויין כדי לצבוע דוגמא לאירא.

חומרי כיבוס;
מי רגליים – עד מ' יום. והיינו מג' ימים מיציאתם מהגוף ועד מ' יום (תוס').
ובמס' נדה דנו אם מ"ר דזקן או דילד.
נתר הנ"ל - היינו נתר אלכסנדרית ולא נתר אנפנטרין.
בורית הנ"ל – למסקנה היינו אהל, ויש ב' סוגי אהל. (לא נתפרש אי הסוג השני גם מכבס).
חול – לגירסתינו מכבס. והיינו חול מיוחד (בשונה מחול שנותנין בסיד ששיעורו בפי כף סיידים).
ולגירסה זו שיעורו כדי כיבוס בגד קטן לת"ק. אבל לגירסה אחרת לא מצינו לו שיעור שונה מכף סיד.
גפרית – למסקנה לא שנינו במשנה, אבל יתכן שזה חומר מכבס ושיעורו בכדי כיבוס בגד קטן.
קמוליא הנ"ל – היינו הנקרא שלוף דוץ.
אשלג הנ"ל – היינו שונאנה (וי"ג אשלגא), ונמצא בפי מרגלית ומוצא ע"י דקר ברזל.

לקדושת שביעית – הוסיפו את החלביצין והלעונין והבורית (סוג אהל) והאהל.

פלפלת (אינו פלפל שלנו) – כל שהוא (לריח הפה).
עטרן – כל שהוא (לצלוחית, כאב חצי הראש).
מיני בשמים – כל שהן.
וכולל ריח רע (לעישון מזיקים), שמן טוב, ארגמן (לרש"י מין ריח),
ובתולת הורד (לרש"י עלה של ורד, ועי' מסורת הש"ס בשם הערוך בשם רב האי).
מיני מתכות – כל שהן (ראויין לדרבן קטן).
ריקבון ספרים ומטפחותיהן – כל שהן (מצניעין לגונזן).
משמשי ע"ז – לר"י כל שהוא (רחמנא אחשביה), וסתם מתני' לעיל עה: פליגא. (רש"י וע"ש תוס').

המתנדב ברזל לבדק הבית – אמה על אמה (לכליא עורב, ואף בבית ראשון, תוס').
נחושת – לא פחות מנחושת בשווי מעה כסף. ולראב"י כדי מזלג קטן (לטיפול בפתילות ונרות).
זהב – לא פחות מדינר זהב. כסף – לא פחות מדינר כסף.
תולעי ספרים, משי, ענבים, תאנים ורימונים – סכנת מות לאוכלן.

המוציא קופת הרוכלין – חייב רק חטאת אחת (אע"פ שיש בה מינין הרבה).
(ועי' תוס' מירושלמי דס"ד לחייב כמו תמחויין מחלקין לר' יהושע אע"פ דהוי בהעלם אחד, ועי"ש עוד).
זרעוני גינה – לת"ק מעט פחות מגרוגרת, לריב"ב חמשה זרעים.

צ:
זרע קישואין, זרע דלועין, זרע פול המצרי – שני זרעים.
חגב חי טהור – כל שהוא ולר"י אף חגב חי טמא.
חגב מת טהור – כגרוגרת. (מת טמא – לכאורה פטור, דאין ראוי לא למשחק ולא לאכילה).
צפורת כרמים – כל שהוא, בין חיה ובין מתה.
(היינו פליא ביארי, ומשתכחא בדקל צעיר, אוכלין חציה הימני ותולים חציה השמאלי בקנה חתום היטב בזרועו השמאלית, ולאחר שהחכים ולמד אוכלין חציו שבקנה, שלא ישכח לימודו הלזה).

זבל וחול דק – כדי לזבל קלח של כרוב לר"ע, ולחכמים קלח של כרישא.
(כיון דכבר זרוע סגי בכדי לטפל בזרע אחד מה שאין כן לפני זריעה שיעורו גדול יותר כנ"ל).
גרעיני תמר – לנטיעה, שנים. להאכלת חזיר, אחת. להסיק, כדי גרוגרת מביצת תרנגולת.
לחשבון, לת"ק שתים לאחרים חמש.
נימין מזנב הסוס או פרה – שנים (לנישבין).
מקשה של חזיר – אחת (בשימוש אצל רצענים).
צורי דקל – שנים (לשני בתי נירין. רש"י). תורי דקל – אחת.

חגב טהור – נאכל בלא שחיטה. אבל צריך המתה משום בל תשקצו. (וה"ה לחתוך אבר ולאכול שרי).
שושיבא – חגב טהור (עי' תוס').
העברת חגב טהור חי על פיו – אין ראוי, שמא יחשדוהו שאוכלו ועובר על בל תשקצו.
קטן המשחק בעצמו בחגב טמא – אין מצווין להפרישו.
ליתן לו חגב חי טהור – לכ"ע מותר (לא יאכלנו חי, ובמותו שפיר דמי).
ליתן לו חגב חי טמא – לת"ק אסור (שמא יאכלנו כשימות) ולר"י מותר (ודאי לא יאכל את חבירו).

הדרן עלך אמר רבי עקיבא.