קח.
תולש מעציץ נקוב – חייב. משאינו נקוב – פטור (דאינו מחובר ול"ח נמי עוקר מגידולו).

תפילין על עור של עוף טהור – כותבין.
דחשיב עור כמו לגבי שבת, ונקביו אינן פוסלין כיון שהדיו עוברת עליהן.
עור שיש בו נקב – אם אין הדיו עוברת עליו, פסול לכתיבת סת"ם. אם עוברת, כשר.
עור של עוף העולה – מוקטר למזבח, מגזיה"כ אע"פ דעור בהמת העולה מופשט קודם ההקטרה.
(גם להצד דאינו עור, מ"מ רבותא יש כאן דנקביו אינן מחשיבים אותו למאוס).
כתיבת תפילין על עור של דג טהור – אם יבוא אליהו ויאמר דפוסקת זוהמתו בעיבוד, יוכשר.
אליהו שאמר הלכה באיסור והיתר – אין מקבלין ממנו, דלא בשמים היא.
חציצה בפני הטומאה באהל המת – על ידי דבר שאינו מקבל טומאה.
כלי העשוי מעצמות ועור בהמות וחיות יבשה – מקבלין טומאה, ואין חוצצין באהל המת.
כלי העשוי מעצמות דג ועורו – אינו מקבל טומאה ומציל באהל המת.

כתיבת תפילין – רק על עור בהמה וחיה (ועוף) טהורין. ואף על עור נבילות וטריפות שלהם.
והלכה למשה מסיני שאף נכרכות רק בשערן ונתפרות רק בגידן.
עור בהמה וחיה טמאין – פסול לכתיבת תפילין וכ"ש נבילות וטריפות שלהם, ושערן וגידן פסול.

דם באשה – אינו מטמאה נדה אלא אדום (או שחור כיון שבתחילתו אדום הוא).
מילה – באותו מקום. י"א גז"ש מערלת פרי, וי"א מקרא דערל זכר.
(רב ירד לבבל וחש במעיו וריפאהו שמואל ע"י לחם שעורים וכסא דהרסנא ושכר ועיכוב ביהכ"ס).