קיא.
החושש בשיניו – לא יגמע חומץ ויפלוט, אבל מגמע ובולע אף לאחר שאכל וטיבל.
(דברי אביי, ולמסקנא הדר ביה רבא והודה לו). וכ"ש שמטבל כדרכו.
קיוהא דפרי – לל"ק קשה לשיניים, לל"ב לא נתפרש.
חומץ – לל"ק טוב לשיניים. לל"ב טוב רק כשאיכא מכה, אבל בליכא מכה מזיק.

החושש במתניו – לא יסוך יין וחומץ, אבל מותר לסוך שמן.
לסוך שמן ורד - לבני מלכים, מותר. לשאר ישראל, לת"ק אסור לר"ש מותר (אפי' אם לא שכיח).
ופסק רב דמותר במקום דשכיח שמן ורד (היינו כר"ש ולא מטעמיה).
(בפשטות רב בשיטת ת"ק. אבל י"ג להלן ג' מחלוקת בדבר, והיינו דלת"ק אסור אפי' שכיח).

טבילה בט' באב וביוהכ"פ – מותר כדרכן לחייבי טבילות.
(דאינה רחיצה של תענוג, ונראה כמיקר, ולא גזרו ביוכ"פ הואיל דבשבת מותר).
התוס' פסקו למעשה דטבילה בט' באב אסור ע"פ ירושלמי.
טבילת כלים בשבת – אסור, דנראה כמתקן.
טבילת אדם בשבת – מותר דנראה כמיקר. וגם ביוכ"פ וכנ"ל.

קיא:
מסוכרייא דנזייתא – אסור להדקה ביו"ט אף לר"ש, דהוי פסיק רישיה.
דבר שאינו מתכוון – רב פסק דאסור כר"י ושמואל פסק דמותר כר"ש (כשאינו פסיק רישיה).
~~~~הדרן עלך שמונה שרצים~~~~

פרק ואלו קשרים
קשר הגמלין וקשר הספנין – חייב על קשירתן ועל התרתן.
והיינו קיטרא דזממא גופיה ודאיסטרידא גופה (שקושרין בגמל ובספינה והן של קיימא).
(והיינו דהם קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם. רש"י).
קשר שאפשר להתירו ביד אחת – לר"מ אין חייבין עליו. והיינו לכה"פ כשזה סימן לרפיונו.
קשר עניבה (שהוא הדוק ומ"מ אפשר להתירו ביד אחת) – מספקא לן לר"מ.
(וקצ"ב על רש"י במתני' שפירש יכול להתירו דלא מיהדק, והכניס ראשו לבעיא דלא איפשטא,
ואפשר דכוונתו דבזה ודאי שרי ר"מ, ואידך זיל גמור בסוגייא).

קיטרא דקטרי בזממא וקיטרא דקטרי באיסטרידא – פטור אבל אסור.
(מפני שפעמים מניח שם שבוע או שבועיים. רש"י).
קשרים שאינם של קיימא כלל – מותר לכתחילה.
כגון; מפתח חלוק, חוטי סבכה ופסקיא, רצועות מנעל וסנדל, נודות יין ושמן, בגד שע"פ קדירת בשר.
קשירת חבל בפני בהמה שלא תצא – ראב"י מתיר.