א. חידה נאה. היכי משכחת לה שבשבת ישנה הלכה לדבר בעברית לא תקנית. (רמז. במשנה ריש פרק שואל).

ב. לא ניתנה ליתבע. רש"י פי' בב"ד. לכ' קצ"ב לפ"ז משמע דיכול לתבוע אלא שאין ב"ד נזקקין וא"כ מאי קשיא ליה ממשכון, אטו לא שמיעא לן עניינא דמשכון אלא בהלוואה הניתנת ליתבע בב"ד, כמעט אדרבא.

ג. אם היה חדש מעובר משמט. לכאורה תמיהה גדולה יש כאן, דהלא קי"ל דאם זמן הפירעון לאחר תחילת שמינית אין שביעית משמטת (כהאי לישנא גבי מלוה לעשר שנים), וא"כ אף דנתעבר אלול ונמצא חול ושביעית, מ"מ הא ברור שהלווהו על מנת ליפרע לאחר יו"ט והיינו בשמינית ומדוע משמט?

ד. רבה בר עולא מערים איערומי. לכאורה מדוע לא יהא כאן משום לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו. אם לא נטל ממנו בשעת הלוואה ומעכב אצלו חפץ שלא בהסכמתו. וכמדומה דיש בזה בפרק המקבל דעה דלאו דוקא מביתו, ועצלתי מלעיין, ולפ"ז כל דינא דעביד לנפשיה וכל ענייני תפיסה לא שייכי בהלוואה. (אמנם יתכן שהיינו בחייב מודה אבל באין חייב מודה שרי תפיסה אפילו מביתו ואינו ענין לההוא איסורא) וכתבתי כ"ז ללא עיון כלל.