וז"ל: ולא דמי להכהו עשרה בנ"א בעשר מקלות דכלום פטורים, דההיא בגוסס בידי אדם.

וצע"ג דכאן המלקות הוא גם בידי אדם, ואם כן הוא גוסס בידי אדם, והדק"ל.

ולבאר שיטתו יש להקדים כמה הגדרות:

א. פטור דהורג טריפה מסברא
מכיון שגדר טריפה הוא זה שהגוף המקיים אפשרות חיים כבר נפגם באופן שניכר בגוף שבודאי אינו יכול לקיים חיים בתוכו, אין יכולת במציאות להזיק עוד את הגוף לעניין ביטול אפשרות התקיימות חיים בגוף זה. אבל לענין נזיקין שגדר מעשה נזק הוא כל דבר המוריד את הערך הממוני של החפץ, פשוט שיש מזיק אחר מזיק אם מוריד את הערך, אבל בחיים ל"ש זה, וגדר פטור טריפה הוא שאין רוצח אחר רוצח.

ב. חיוב דהורג גוסס בידי שמים מסברא
גם אם רוב גוססין למיתה, פשוט דההורגו חייב כי כל ההבדל בינו לבין תינוק בין יומו הוא רק בזמן חיים המשוער, דכל הילודים סופם למות, אבל איסור רציחה אינו תלוי כלל בזמן חיים אלא בזה שאסור לבטל חיים. ורק מבט של רוע על החיים מודד את חשיבות החיים לפי הזמן הנותר כי הזמן הוא קובע את גודל היכולת ליהנות מהעולם הזה. אבל לגבי איסור רציחה אין שום משמעות לזמן כי האיסור לבטל חיים תלוי בעבירה להשתלט על חיי אדם אחר היות ואין נפשו של הנרצח קניינו של אף אדם בעולם כולל הנרצח, אלא קניינו של הקב''ה כמבואר ברמב''ם הל' רציחה פ''א ה''ג.

ג. הגדרת המצב של גוסס בידי אדם
גוסס בידי אדם הוא מצב שלישי שאינו דומה לגוסס בידי שמים, מפני שגסיסתו היא ע"י מעשה אדם, ומעשה אדם זה אינו מוגדר כמצב הטבעי של הגוסס אלא כשינוי מהמצב הטבעי היות ויש כאן עבירה במכות של האחרים, או אפ' אם אין עבירה ממש, כגון קטן או שוטה, יש כאן סטייה מדרך העולם, ולכן האחרון מצטרף לסטייה זו, כי הוא עושה אותו מעשה שהם עושים. וגם אינו דומה לטריפה מכיון שבטריפה יש מצב אובייקטיבי שהגוף שלו פגום, אבל בגוסס בידי אדם אין הגוף נפגם כמבואר ברש"י, ולכן מבחינת הגדרת המעשה אפשר להגדיר מעשה של קלקול הגוף, רק שהנידון הוא האם המכה האחרונה מצטרפת למכות הקודמים או לא. אבל בבת אחת לכו"ע כולם מצטרפים ביחד, ולכן כולם פטורים, כי כולם מוגדרים כרוצחים, ואין כולם מגדרים כמצב בידי שמים כלפי כל אחד.

ולכן רש"י מכות כב' ב' כותב שגוסס ע"י ב"ד דינו כגוסס בידי שמים, דמעשה ב"ד אינו מוגדר כשינוי מהצב הטבעי מכיון שהמכות אינן עבירה אלא מצוה.