מח.

א. מה לי איסור גופו. קצ"ב מדוע זו אינה סברא אמיתית, דממשקה ישראל בא לאפוקי חפצא שאסור בעצמותו לישראל. ומדוע פשיטא להו דהוי אסמכתא ועיקר הטעם משום דאינו מה"ת.

ב. ועייל עצי הקדש. נ"ב צ"ב דגם בהקדש איכא עוד, משום הזיד במעילה, כדלעיל דף מז סוף עמ' א' ברש"י. וצ"ב.

ג. רבי אומר הלכה כר"א. עי' תוס' שכן הלכה. נ"ב וכ"כ רש"י בעמ' ב' בשם רבו.

ד. הא בחסיכתא. יל"פ שמיירי קביין של חיטין, לא של קמח או בצק, וטובות מקביין נפיק כמות מסויימת, וברעות מג' קבין של החיטין נפיק אותה כמות בצק. וכ"נ מר"שי. ולו"ד ייתכן אולי דטובות מחמיצות פחות מהר ואפשר ללוש יותר (או יל"פ דטובות מחמיצות דוקא מהר יותר).

מח:

ה. זה הכלל תפח תלטוש בצונן. מהברייתא להלן נראה דהדר בזה לדברי רבן גמליאל.