שלום רב לכולם.

למדנו בברייתא "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הרצענין [מותרים לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות], שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד".

התוספות (ד"ה עולי רגלים) דייקו מדברי הברייתא שאסור לתקן מנעלים בחול המועד, שהרי משמע שרק עולי רגלים מותרים בכך. לאחר מכן הביאו התוספות נימוק להתיר תיקון מנעלים בחול המועד משום "דדבר האבד הוא שמא יקרעו יותר", ודחו נימוק זה בטיעון "דהא יכול לקנות חדשים".

בימינו עלות תיקון נעל היא - להשערתי - כעשירית מעלות רכישת נעל חדשה. סביר להניח שתמיד היה פער כספי בלתי מבוטל בין תיקון נעל ישנה לרכישת נעל חדשה.
אם כן, נשאלת השאלה, הלא "דבר האבד" הוא, שהרי רכישת נעל חדשה תעלה לאדם (לדוגמא) 250 ש"ח, בעוד תיקון הנעל הישנה תעלה לו (לדוגמא) 25 ש"ח, ומדוע כתבו התוס' שאסור לתקן מנעלים בחול המועד?