אזל ואמליך בדביתהו. אמרה ליה:
דלמא מעברין לך? אמר לה: [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. אמרה ליה: לית לך חיורתא.אז מה הבעיה? ומה זה שייך לשאלה הקודמת?
ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה.
למה הועילה השיבה בשערו?

בראש השנה נזדמן לי פרק טו בתהילים (לחיבת הקודש אני מביא את כל הפרק)
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְקֹוָק מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:(= עולם הבא לפי רמב"ם)
(ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:
(ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:
(ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְקֹוָק יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
(ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:

כלומר יש חיוב גמור להמנע מעשות דבר ראוי שעלול לגרום חרפה לקרובו
עכשיו זה ברור
אינשי ביתי = המקורבים. הם אמרו לו "לך על זה"
שאל את אשתו אמרה לו יעבירו אותך ותהיה לי בושה מזה ענה זה דרכו של עולם
ענתה לו אין לך שיבה ויגידו שמלכתחילה לא היית ראוי וזאת בושה בשבילי נעשה לו נס ונזרקה בו שיבה ולא יוכלו לומר שלא היה ראוי. ונשארנו עם התשובה זה דרכו של עולם.
בודאי כבר קדמוני בהסבר זה