קטז.

א. קפא דחסא חמא. כמדומה דצנון בארמית הוא פוגלא. וצ"ב מקורה של מילה זו שפירשוה צנון.

ב. קפא קפא דכירנא וכו'. בדרך הלצה זה מתיישב טוב יותר למ"ד תולעת היא, שיש שייכות לדבר אליה, משא"כ למ"ד שרף כארס.

ג. צריך לקהוייה. לכאורה לפי מה שכתבו התוס' דהלכה דהוי מצוה ומשום טיט, סגי לסמוכיה. ומה שנהגו בתפוח אינו משום לקהויי אלא משום הירושלמי שהביאו התוס' להסמיכו בפירות שנשתבחו ונמשלו בהם ישראל.

ד. כך היו תגרי חרך וכו'. צ"ל שהיה ידוע שאומרים על דעת חכמים, דאל"ה מאי ראיה
מייתי להכריע מדברי תגרים.

ה. וכאן הבן שואל. פירוש שני שהביא רשב"ם מ"רבינו" בשם רבו אינו במיוחס לרש"י שלפנינו.

ו. שאר ירקות. ברשב"ם להלן מביא דהיינו שאין מחזרים אחר מרור.

ז. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. לכאורה זה ענין אחר ממה שפתח דאם אין בו דעת אביו מלמדו. ששם מלמדו לשאול, וכאן מלמדו את התשובה והסיפור. וראה ברמב"ם המחשה נאה איך מלמד הסיפור למי שאין בו דעת. וכנראה מקורו מהא דדרו עבדיה דר"נ להלן וכגירסת הראשונים דלא היה זה במקום השאלות, אלא לפני עבדים היינו, לתוספת המחשה באופן פשוט ומשום הקטנים.

ח. ואם אינו חכם אשתו שואלתו. קצ"ע דאנן תנן דאם אינו יודע אביו מלמדו, ואיך בברייתא שבקיה לגמריה לבריה הסכל והלך אצל אשתו. (בדרך הלצה, בן חכם ישמח אב, בשאלות, ובן כסיל תוגת אמו שצריכה לשאול...).

קטז:

ט. פסח מצה ומרור. ולפ"ז יש לשים לב שיש כאן שתי הודאות. הפסח הוא על ההצלה מגיא ההריגה של ליל טו במצרים. והמצה הוא על הגאולה ממצרים. וטעם המרור כדי שירגיש את ההודאה על הפדות כראוי, כי אם אינו יודע שהיה מר שם, לא יעריך את המתיקות של הגאולה.

י. לראות עצמו. הר"מ גרס להראות, והיינו בבגדים נאים בהסיבה וכלי כסף וכדומה. אבל לגירסתנו הוא מצוה של תחושה, עבודת הלב, ואמר הגרי"ז מבריסק שמצוה זו הכי קשה עליו מכל שאר מצוות הלילה.

יא. לפיכך אנחנו חייבים וכו'. יש לשים לב לחשיבות הקטע המתווך הזה, שהוא מעיקר מצוות הלילה, שהמצוה היא לספר את השיעבוד והגאולה, ולהתחייב להלל, ואז להלל. וכעת סיים הסיפור וההגדה, ואומר שלפיכך חייבים להלל, ואז פותחים בהלל.

יב. מן הפסחים ומן הזבחים. ראה תוס' שהנכון להיפך כי הפסח נאכל לבסוף אחר הזבח דחגיגה. ויש נוהגין להפוך בע"פ שחל בשבת שאין בו חגיגה ואוכלים פסח קודם וחגיגה במועד. ואלו שלא משנים, מלבד שיש מקום לומר נוסח קבוע, עוד זאת שזה חלק מתפילה על שנה הבאה, כן יגיענו ונאכל שם, ולשיטתם היה לשנות שנה לפני ע"פ שחל בשבת.

יג. שיטת רב ששת ורב יוסף למסקנה. נראה מהרשב"ם דהגמ' ביארה מדוע לא דורשים כאן כמו שם, ועדיין יש להוסיף מדוע אין גז"ש משם. ודוק.