"נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור, לקיים את המצוה ולא קיים פטור, שהיה בדין שיהא חייב כדברי ר' יהודה בן בתירא דאמר רבי יהודה בן בתירא ומה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני, הרי הוא חייב עליה, מצוה שמושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה ".

נשאלת השאלה, מה סובר ריב"ב, אם הוא סובר שאין שבועה חלה על שבועה, אם כן מובנת הרישא, כשנשבע לבטל את המצוה, שבועתו לא חלה כי מושבע ועומד מהר סיני לקיימה. אבל לפי זה לא מובנת הסיפא, מה עוזר לי ק"ו, הרי הוא כבר מושבע ועומד מהר סיני לקיים את המצוה, כיצד אם כן חלה שבועתו?
הרי אין לה מקום לחול?
מה נגיד אם כן, שאולי הוא סובר ששבועה כן יכולה לחול על שבועה?
אם כן, כיצד נסביר את הרישא? מדוע לא חלה שבועתו לבטל את המצוה?