במשנה מובא כי
מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים לנדבה יפלו לנדבה מחצה למחצה יפלו לנדבה
בין עצים ללבונה קרוב לעצים יפלו לעצים ללבונה יפלו ללבונה מחצה למחצה יפלו ללבונה
בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקנין יפלו לקינין קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה...
זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל מחצה למחצה להחמיר.

גמ'
עשוין מחצה למחצה יפלו לנדבה לא צורכה דלא מחצה למחצה יפלו לשקלים) אית דבעי מימר שמא יפלו לשירי הלשכה אית דבעי מימר מחצה למחצה כמי שמת
אמר ר' יצחק תנאי ב''ד הוא המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות
לא צורכה דלא בין קטורת לעצים ללבונה לזהב לכפורת ותניתה בסופה זה הכלל הולכין אחר הקרוב מחצה למחצה להחמיר

המשנה הביא 3 מקרים שקשורים למשנה הקודמת ובסוף הביאה את הכלל בדבר.
לפי הסבר הגמ' כנראה יש צריכותא ל- 2 מקרים (בין שקלים לנדבה, בין קינים לגוזלי עולה) אם כך הדבר למה הובא במשנה דוגמא נוספת של "בין עצים ללבונה" שהגמ' בכלל לא הזכירה אותה? הרי יש לי את "זה הכלל"?

תירצתי בדוחק בשיעור אשמח לשמוע תשובות בנושא.