יב.
א. לפיכך זכה בנימין הצדיק וכו'. קצ"ב דהא זכה להיות כל המקדש בחלקו עוד קודם שנצטער. ואולי לכן פירש רש"י מקום הארון, ור"ל דלא היה הכרח שיהיה הארון בקה"ק, ולזה זכה בנימין משום שנצטער על קרן המזבח שנשמטה מחלקו. ועכ"פ לומדים מכאן ששאיפה לרוחניות וקירבת אלוקים יש בה כח להעצים את הקירבה הזו.

ב. אף לא מטות. בתוס' ישנים כתב משום הקרקע שתחת המיטות. ועדיין צ"ב מדוע א"א להשכיר את המיטה עצמה הא יש שכירות גם בכלים.

ג. כדשנין מעיקרא. רש"י נקט תי' ב'. ולכאורה ה"ה אפשר ליישב כתי' א' הא ר"מ והא רבנן ויל"ע.

ד. אירע פסול לאחר תמיד של שחר. היה מקום לכאורה להבין שהבעיה היא שהוא צריך להיות מחונך לכהן גדול עוד קודם התחלת עבודת יוהכ"פ ואין אומרים בזה באין כאחד, ותמיד של שחר אע"פ שנעשה בכה"ג היינו לרווחא דמילתא ואינו לעיכובא כיון שאינו ממצוות היום, ולכן אפשר להתחנך בו משא"כ אחר כך הכל מעבודות היום. אמנם לפ"ז לא יועיל אבנט בתחילת העבודה דיוהכ"פ אף למ"ד לא זהו אבנטו. ולכן באמת פרש"י דלא איכפת לן דחינוכו יבוא בד בבד עם תחילת עבדת יוהכ"פ, רק הבעיה היא דצריך להיות ניכר שעבודתו היא ככה"ג ואל"ה אין זה יכול להיחשב לחינוך, ולכן בתמיד של שחר שעובד בשמונה בגדים שפי"ד, אבל אח"כ בבגדי לבן זה ניכר רק למ"ד דכהן הדיוט בכלאים. וסברא דר"פ בסמוך היא דזה גופא דעובד עבודה הכשרה רק בכה"ג זה ההיכר ודוק.

ה. ור"פ אמר וכו'. לכאורה ר"פ ודאי מודה לאביי דהיפוך בצינורא שפי"ד, אלא דבא לומר דא"צ לזה, אבל אביי ע"כ פליג על ר"פ וס"ל דבעינן היכר בבגדיו ולא בעצם העובדה שעובד עבודה הכשירה רק בכה"ג.

יב:
ו. בשאר ימות השנה ובהנהו דשוין. ור"ל דעדיין יחלקו באבנט כהן הדיוט אלא דשיטתם הפוכה דלרבי הוי בוץ ולראבר"ש כלאים. ולמסק' נוכיח מרבין ומברייתא דלרבי הוי כלאים וחזרה האוקימתא דהאי ברייתא דאיירי ביוהכ"פ. ודוק.

ז. כי אתא רבין וכו'. עי' רש"י ור"ל דאף דרבין הוסיף בה דברים, בכולם מודה גם רב דימי דהיינו דאין ספק באבנט כה"ג בימות השנה דהוי כלאים וביוהכ"פ דהוי בוץ, והמח' היא באבנט כהן הדיוט, וכל הוספתו הוא רק במה שביאר להדיא דלרבי כלאים ולראבר"ש בוץ.

ח. רבי אומר וכו' אלא מה ת"ל ילבש. לכ' מצי לומר כרבי יהודה, אלא בלאו קושיותיו על ר' דוסא היה לו קבלה אחרת בת"ל ילבש.

ט. ר' דוסא לטעמיה. מהסוגיא עולה דמצד והיניחם שם היה גם ר' דוסא מפרש כפשוטו גניזה לגמרי, רק מהא דילבש הנ"ל הוכיח דאין זה הפירוש ודוק.

י. משום מעלין בקדש. עי' תוס' דס"ד דנורידו בפה ע"י המלך וכדו', ואז יוכשר בד' בגדים, קמ"ל משום אין מורידין דמשאירין אותו כה"ג ולכן אינו עובד כלל. ולכן אם מת ראשון אמרו בסמוך דחוזר ממילא וא"צ מינוי, דמינויו לא בטל. ואע"ג דתוס' הביאו מירושלמי דיוסף הוסע מכהונה גדלה, לא דעושין כן, אלא שם משום דדיבר עם המלך והמלך אמר מה שאמר לכן ירד באמרי פיו של המלך.