א:
"תקינו לה פייסא כיון דתקינו לה פייסא לא אתו אמרי מי יימר. דמתרמי לן הדר תקינו להו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים כי היכי דניתו וניפייסו" . (כ"ב, ע"א).

לא הבנתי למה לא היו יכולים לעשות את הפיס בערב לפני שהלכו לישון ואז לא היתה את הבעיה שלא היה כדאי לכהנים לקום בשביל הספק שמא יקבלו את העבודה.

ב:
"בעי רב פפא ארבע אמות שאמרו בהדיה אמה יסוד ואמה סובב". (שם).
למאי נפקא מינא, הרי מאי דהוה הוה. כבר לא רצים בכבש.

ג:
"אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר, מעיקרא כתיב: 'ויפקדם בבזק' ולבסוף כתיב: 'ויפקדם בטלאים". (כ"ב, ע"ב).

מה הראיה ממלך לכל פרנס? אולי אצל מלך שיכול לשים מיסים ויש לו את המלכות וכל האוצרות, את בניכם יקח וכו', בודאי שמתעשר אבל איך למדו את זה לכל פרנס?