כט.
א. הרהורי עבירה קשו מעבירה. לפירש"י קשו היינו מבחינת שמזיקין לו ולא מבחינת חומר החטא. אבל יש מפרשים (וביניהם הרמב"ם במורה) דיש בחינה של חומר החטא בהרהור שפוגע בקה"ק של המחשבה, ואכמ"ל.
ב. מיגמר בעתיקתא קשה מבחדתא. לכ' הקושי הוא בחשק וכדומה, אבל כשיכפה עצמו מסתבר דידיעותיו הישנות יסייעוהו ויצליח יותר מבסוגיא חדשה.
ג. נמשלה תפילתן של צדיקים כאילת. עי' רש"י שדחק דשחר לשון תפילה. ולו"ד הק' אולי הי' מקום לפרש דר"א סומך על הידוע שמזמור זה הוא תפילת אסתר וממשיל את תפילתה לאילת.
ד. אף מליקת העוף. רש"י לעיל במשנה הביא את הפס' ביום זבחכם, ולפ"ז שפיר ס"ד דוקא זבח, ויל"ע בקרא דביום צוותו אי ג"כ נזכרו שם רק זבחים.

כט:
ה. כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנו. עי' רש"י ונראה דלעיל ס"ד דפסול משום עבודת לילה, וכעת מפרש רש"י משום דחל שם שיריים על השאר ואי אפשר להחזירו לטבלו, ולהלן אחר שיאמרו קדוש ליפסל חוזר רש"י לפרש משום פסול לילה, דנתקדש לקבל שם קומץ וליפסל בלינה בעלות השחר. ולכ' יל"ע מדוע לא יפרש להלן דע"י הקידוש ליפסל חל שם שיריים על השאר כדמפרש כאן. ויל"פ ואכמ"ל.
ו. יניחנו לשבת הבאה. העירוני כיון דבשבוע זה לא נתקיים בו דין לחם, א"כ איך לא נתייבש ונתעפש, הא בשאר שבתות השנה היה זה נס דנשאר לחם חום כיום הילקחו. ויל"ע.
ז. שקדם וסלקו. היינו קודם ליל שבת של השבוע הראשון. ולמר זוטרא בסמוך א"צ לאוקימתא דחוקה זו אבל מב' ברש"י דבשבת השניה צריך לסלק ולסדר כיון דסידור ראשון הוי מעשה קוף.