מו.
ורבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת. במסוה"ש הגיה רבה על פי תוס'. ומסתמא נימוקו עמו דרבא אינו בר פלוגתיה דרב חסדא חמיו ורבו המובהק, כי אם רבה בר פלוגתיה. ויש להוסיף שכאן יש נימוק נוסף ומכריח להגהה זו, שהרי מאי דאמרינן לעיל דרב הונא פליגא, פירש"י על בר קפרא ורבא לעיל דאמרי דאיברי תמיד דערב שבת דוחין שבת, ובכל יום דתנן הוא בדוקא, ומבאר בתו"י, וזה פשוט, דהיינו רבה אליבא דרב הונא, דלר"ח אליבא דר"ה לא פליגא כלל. ואם נגרוס כאן רבא א"כ דברי רבא סיתראי נינהו ודוק.
- הדרן עלך טרף בקלפי -