שנינו במשנה
הרואה כהן גדול כשהוא קורא - אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין - אינו רואה כ''ג כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן שוה כאחת:ועל זה נאמר בגמרא
פשיטא?! מהו דתימא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות, ומאי מצוה - "ברב עם הדרת מלך" קמ''ל:רש"י:
קמ''ל. דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה:כלומר - כיון שהוא עצמו אינו עסוק בקריאת התורה, או בשריפת הפר והשעיר - מותר לו לעזוב אחת מהם וללכת לשניה, (אלא שהן רחוקות).
אבל לעזוב לגמרי - אסור. ע' ר"ח ותוס' ישנים.
ההלכה הזו נפסקה ברמב"ם (
פי"ב מהל' תפילה הל' ט') ובשו"ע
סי' קמ"ו סע' א'. על פי ברכות דף ח' סע"א. ולא מצאתי שהפוסקים שם ציינו כמקור נוסף את הגמרא שלנו.