אחד הכללים בפסיקת הלכה במחלוקות תנאים הוא ש'אין הלכה כשיטה', את הכלל הזה למדו הגאונים מהגמרא במסכת בבא מציעא (סט א) "אמר ליה לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר", ודינים הנאמרים ב'שיטה' אינן להלכה [לעיתים למרות שהדינים נאמרו ב'שיטה' חלקן נפסקו להלכה, כפי שכתב הרי"ף (ג ב) בסוגייתנו, "אף על גב דקיימא לן דכל כי האי גוונא שטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו הכא איכא תרתי מינייהו דהלכתא נינהו"].
צריך להבין מדוע אין הלכה כשיטה, לכאורה יש הרבה חכמים שסוברים אותו דבר ולמה לא נפסוק כמותם?
בראשונים נתנו שני טעמים לכלל זה, אך טעמיהם תלויים בהגדרת המושג 'שיטה', ונבאר.
מצאנו בתלמוד שני לשונות המעידות שיש כאן 'שיטה'. האחת "פלוני ופלוני אמרו דבר אחד', השניה כמו בסוגייתנו 'פלוני ופלוני כולהו סבירא להו'. האם יש הבדל בין הלשונות?
שיטה אחת בראשונים (ראה: שו"ת הרשב"א ח"א סי' תלא, הליכות עולם שער ה פרק ג) היא שאין הבדל בלשונות ושניהם נחשבים לשיטה שאין הלכה כמותה- לדעה זו הטעם שאין הלכה כשיטה הוא שדרכם של החכמים לקצר בדבריהם ומתוך שהאריכו לפרט את כל הסוברים הלכה זו, סימן שהם בלבד סוברים כך והרוב חולקים עליהם והלכה כרוב.
מקור לסברא זו מביא ההליכות עולם (שם) מן הגמרא במסכת חולין (סג ב) "תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות לפיכך מנה הכתוב בטהורה. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. מאי קמ"ל? כדרב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה".
דעה נוספת בראשונים (ראה: ר"ן סוכה ג א בדפ"ר ד"ה אמר אביי, הליכות עולם שם) היא שיש חילוק בין הלשון 'אמרו דבר אחד' לבין 'כולהו סבירא להו'. הלשון 'אמרו דבר אחד' מבטאת שכל החכמים המובאים בשיטה אמרו דבר אחד ממש ובאופן זה אפשר שהלכה כמותם. מה שאין כן כשאומרת הגמ' 'כולהו סבירא להו', שלשון זו מורה שיש ביניהם מחלוקת רק שבנקודה אחת יוצא שמודים- כמו אצלנו, שבית שמאי ורבי יהודה ורבי יאשיה ורבי שמעון סוברים שסוכה צריכה להיות דירת קבע, אך נחלקו בגודלה ובמספר הדפנות (ראה תוס' ד"ה כולהו, אך עיין בדברי הרמב"ן במלחמות ג ב בדפ"ר שביאר שאצלנו זה שיטה גמורה לפי שמודים כולם שצריך דירת קבע ואין הלכה כמותם). באופן זה נחשב הדבר 'שיטה' שאין הלכה כמותה. לפי זה הטעם שאין הלכה כשיטה הוא שכל אחד מבעלי השיטה עומד בפני עצמו כנגד בני מחלוקתו (בדין שהזכיר) וכנגדם הוא יחיד ובטל ולכן אין הלכה כשיטה (ראה: ר"ן שם, הליכות עולם שם, שו"ת רמ"ע מפאנו סי' יג).
ניתן לבאר את שתי הדעות בהסבר המושג 'אין הלכה כשיטה' באופן הבא, לדעה הראשונה כשהגמרא אמרה 'כולהו סבירא להו' או 'אמרו דבר אחד' היא באה להכריע את הדין ולהורות שאין הלכה כמותם. לעומת זאת לדעה השניה כשהגמרא אומרת 'כולהו סבירא להו' מטרתה הוא לא לפסוק הלכה אלא לסימן ולזכרון שבמקום אחר נפסקה ההלכה לא כדעת כל אחד מבעלי השיטה.