"ואי צורבא מרבנן הוא לא משבעינן ליה.
א"ל רב יימר לרב אשי: צורבא מרבנן משלח גלימא דאינשי?
אלא לא מזדקקינן ליה לדיניה:

בפשטות הכוונה שהתלמיד חכם מפסיד את כספו.

לכאורה, באותו עמוד למדנו שאדם יכול להפוך את השבועה אם אינו רוצה להישבע.
למה שהת"ח כאן לא יהפוך את השבועה על הלווה?