מה'גילוי' שמגלה לנו רשב"י שקיימת השגה רוחנית הנקראת 'איספקלריא מאירה' ושרק צדיקים כמשרע"ה וכמותו זוכים לה, הרי אנו - בני האדם הפשוטים - לא זכינו ולא נזכה לעולם, לא בזה ולא בבא, למעלה זו, אם כן מה מועיל גילוי העניין ללומדי הגמרא חוץ מלגרום לנו תסכול ? וכי ידיעה זו תביא לשיפור מעשינו, או תועלת אחרת ?
דומה הדבר עלי לעוור מלידה שמספרים לו שיש בעולם ראיית צבעים. היוכל אי פעם לחוות זאת ? אינה אלא ידיעת דברים בעלמא עבורו. ואם תאמר שידיעת הדבר מועילה בעקיפין, כי יכול להיעזר ברואי אור שיוליכוהו לבלי מכשול, הרי צדיקי עולם אלו זוכי ורואי פני שכינה באספקלריא מאירה נסתרים הם ולא מועילים לנו בזה כלום, ואף אלו שיראו בעולם הבא בלבד לא יודעים בחייהם מהי ראיה זו ?
יש במקורות חז"ל 'סיפורים' רבים כאלו, למשל הסיפור על משרע"ה כשעלה למרום ושוחח כביכול עם המלאכים על קבלת התורה. ברור שמישהו חיבר את הסיפור הזה. הרי לא היה שום כתב של עיתון שם לספר לנו זאת. זה סיפור שיסודו רעיוני, על דו שיח אפשרי וכביכול, בין משרע"ה למלאכים, כי דו שיח ממשי ( כשל שני אדם ) אינו יתכן עם 'יצורים' רוחניים כמלאכים. הדבר יכול להתקיים בחזון נבואי בלבד.
מה אם כן הרעיון העומד מאחורי הסיפור על הצדיקים רואי פני המלך של רשב"י ?