גם לאחר קוראי מה שנכתב בפורטל ע"י הרב הוכמן או במה שכתב רבי אברהם בן הרמב"ם, עדיין יש לתמוה על מחבר האגדתא הבלתי מבוארת הזו :
א. מה ראה 'להדביק' אותה דווקא לאליחרף ואחיה בני שישא ?
ב. מדוע 'נזקק' שלמה לשעירים כדי העבירם ללוז, וכי לא יכלו ללכת קצת ברגל (או לנסוע במונית), הרי רגליו של אדם מוליכות אותו למקום הראוי לו ולא שמענו שהשעירים הם הרגלים שלו, או שמא יקראו למטוס הקרב הבא של חיל האוויר - שעיר ?
ג. כיצד זה נפגש שלמה המלך, החכם מכל אדם, עם מלאך המוות, ולא חשב שטומן הוא לו פח ?
אמנם אינני מגיע לקרסולי החכמים הנ"ל, וגם בפורום יש חכמים גדולים ממני בהרבה, אך אציע בזה מהמעט שעלה בדעתי הקצרה ואבקש תגובות הקוראים ( גם שוללות יתקבלו בברכה כי מכל מלמדי השכלתי ). תחילה הרמזים :
נלענ"ד שלוז משל היא דווקא לעולם הבא, שכן עיר האמת הזו משל היא לעולם האמת, בניגוד לעולם השקר בו אנו חיים. ובאמת אין המוות שולט בה, כי כבר אחרי המיתה היא, והעולם 'שם' הינו עולם רוחני נצחי שאין בו מיתה. כשיעאע"ה ראה בחלומו את שער השמים בלוז, הבין שלוז ובית א-ל כלומר המקדש הוא השער לעוה"ב, עולם הרוח.
כפי שכבר כתב הרב הוכמן, 'שלמה' רומז לעניין החכמה והשכל, כלומר שכלו חכמתו ומחשבתו של האדם. המשך יבוא .