"ויש אומרים: משמרתו שוהה לבא, ונכנס ישבב אחיו עמו, ושימש תחתיו. אף על פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו - שכיני בילגה נשתכרו, שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון".

הכלל "ששכיני הרשעים לא נשתכרו" מבואר בהמשך הגמרא: "אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, [שנאמר : (ישעיהו ג, י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ].
נחוץ איפוא הסבר – הכיצד יצא ישבב מכלל זה ודוקא נשתכר?

אלא שמשום כך הקדימה הגמרא וביארה: "ונכנס ישבב אחיו עמו" – ופירש רש"י: "כששהה משמרת בילגה לבא, עיכבן ישבב במשמרתו, ולא יצא". ישבב נצרך לזכות מיוחדת על מנת להשתכר במקום שאין דרך שכיני הרשעים להשתכר. וזכותו היתה בכך שהבליג ולא התלונן אלא המשיך בעבודתו – יבוא בילגה כאשר יבוא. וזאת למרות שדרך המתחלפים במשמרת לזעום כאשר מחליפיהם מתמהמהים, בהרגישם שמתייחסים עליהם כאל "פראיירים".

פראיירים טובים לא מתחלפים...