תא שמע דאמר רבי יוחנן: אהא בתענית עד שאבוא לביתי? התם לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה הוא דעבד!

רש"י
לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה. דלא ליטרחוהו למיכל בהדייהו שהיה מבקש הימנו שיאכל עמו היה אומר כן שלא יטריחנו לאכול עמו ומיהו לא הוי תענית שאם היה רוצה היה אוכל מיד ואין בנדרו כלום:

תי' אם אין בנדר זה כלום כיצד הצליח להשמט מהנשיא, וכי הנשיא לא ידע את ההלכה או חלק עליה?

נראה שהתשובה מופיעה בגמרא הבאה: (נדרים כז:- כח)
מתני' נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אע''פ שאינו תרומה שהן של בית המלך אע''פ שאינן של בית המלך...
גמ': היכי נדר? א''ר עמרם אמר רב באומר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך. כיון דאמר יאסרו איתסרו עליה כל פירי עלמא? באומר "היום". אי דאמר היום לא מקבל מיניה מוכס? באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע''ג דסבירא לן דברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני:

מבואר שם בגמרא שניתן לידור לאנס בלשון שמשמעה שאוסר הרבה ולכוון למעט, וכיוון ש"אונסא" הוא אין כאן בעיית "דברים שבלב אינם דברים".
נראה אם כן שר' יוחנן היה אומר בפיו לנשיא "אהא בתענית" ובליבו משלים "עד שאבוא לביתי" וכך היה הנשיא מקבל דבריו מצד אחד ומצד שני לא היה נאסר ריו"ח ולא היה בנדרו כלום.