א''ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן : שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן : אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם, דכתיב {בראשית כד-יד} :"והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו' " יכול אפי' חיגרת אפי' סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה.
וכבר דנו בהסברו של רש"י ודברי בעלי התוספות על אתר.
( מחמת קוצר הזמן לא יכולתי לבדוק ולעיין עד כה )
אני מעלה בזה שאלה צדדית והיא :
הביטוי "יכול אפי' חיגרת אפי' סומא", מופיע במקורות ( עד כמה שמצאתי ) רק בספרי פרשת תצא בעניינה של האשה שבעלה הוציא עליה שם רע, וכן בילקוט בעניינה של סוטה.
היות וביטויים שונים מזה שבגמרא מופיעים בבראשית רבה ( עיין מהדורת אלבק ) בפרשת חיי שרה, העוסקים באשה שאינה הגונה, ולא בבעלת מום ( אמה , שפחה וכדו' )כבגמרא, נראה כאילו שעורך הגמרא 'מתכתב' דווקא עם הספרי הנ"ל, למרות שהוא מתכוון לכל בעיה של פגם, בין אם גופני ובין אם ביחוס או בהתנהגות, ואם כן :
א. האמנם ? מדוע ?
ב. או שמא הוא דייק בכתוב, שהרי כתוב "והנערה טובת מראה מאד, בתולה ואיש לא ידעה", והיות שהוכרח הכתוב לציין עובדה זו אעפ"י שאין לה חשיבות עקרונית ( כי גם אילו היתה בעלת מראה 'רגיל' אין בזה שום חסרון ), מוכח מזה שלמרות שאליעזר עצמו לא שאל כהוגן ולא הצריך בדבריו שתהא 'מושלמת', הרי שנענה כהוגן...
אין הגמרא שואלת מדוע לא שאלו השואלים כהוגן, ונראה שקיימת הנחה סמויה, לפיה 'נגיעות' שלהם גרמו לכך, בלי לפרט מה הנגיעות. האם ה'התכתבות' הנ"ל אכן מכוונת למסקנה כזו ?
מה דעת הקוראים ?