רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה חלש לביה ונים אזול רבנן לשיולי ביה חזיוהו דקא בכי וחייך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה כי אתער אמרו ליה מ''ט קבכית וחייכת אמר להו דהוה יתיב עמי הקב''ה ואמרי ליה עד מתי אצטער בהאי עלמא ואמר לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני אמרי לקמיה כולי האי ואפשר אמרי ליה דחיי טפי או דחיינא א''ל דחיית אמרי לקמיה א''כ לא בעינא אמר לי בהאי אגרא דאמרת לא בעינא יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו.
אמרי לקמיה האי ותו לא? אמר לי ולחברך מאי יהיבנא?
אמרי ליה ואנא מגברא דלית ליה בעינא?!?
מחיין באסקוטלא אפותאי ואמר לי אלעזר ברי גירי בך גירי.
הסבר:
אמרי לקמיה א''כ לא בעינא: ובכיתי
אמר לי בהאי אגרא דאמרת לא בעינא יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו: "אמר לי בשכר זה שאמרת שאין רצונך (שאחריב העולם למענך) אתן לך לעוה"ב 13 נהרות של שמן אפרסמון טהור בגודל של פרת וחידקל שתתענג בהם" וע"כ חייכתי (שמחתי)
אמרי לקמיה האי ותו לא?: וזה הכל?!?
אמר לי ולחברך מאי יהיבנא?: אם אתן לך יותר מה יישאר לי לתת לחבריך?
אמרי ליה ואנא מגברא דלית ליה בעינא?!?: וכי בקשתי מגברא שמוגבל בנכסים ואין לו לתת יותר מסך מסויים, הרי מרבון הכל בקשתי שלא מוגבל ביכולת הנתינה ומה בכך שתתן לי יותר, הרי לא ייפגעו חבריי!
מחיין באסקוטלא אפותאי ואמר לי אלעזר ברי גירי בך גירי: פגעו בי חיצים של הקב"ה בשפתיי (כנראה על שדיברתי בקלות ראש מדי) ולכן ראיתם אש יוצאת מפי. (לרש"י עשה זאת הקב"ה מתוך שמחה על "שנינותו" של ר"א)
אשמח להסברים ברובד עמוק יותר למעשה דנן