כה.
א. עד אימת ניזיל ונצטער וכו'. מסתבר שבאו ללמדנו בעובדה זו, לקבל דין שמים, ואף אם מבקש לצאת מעניות רח"ל, מ"מ לא יבקש על חשבון שכר דלעתיד.
ויש בזה חיזוק למתייסרים בעלמא הדין, דשכרם שמור להם משלם לעלמא דאתי.
ויתכן עוד, שבכל מעשים כגון אלו באו להודיענו גודל ידיעת הצדיקים והחכמים מהנעשה בעליונים, למען נדע איך עלינו לקבל את דבריהם.

ב. מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. זה הוא המבט האמיתי. כי לפניו ית' אין שום נפ"מ בין המכונה אצלינו טבע לשאינו טבע. בלאו הכי הכל פועל בכח רצונו ית' בלבד. עיקר המניעה מהתנהלות שלא בדרך הטבע באה מקוצר הרגשתינו בזה, שאנו באמת טועים בהסתר פנים זה ששמו טבע, ולימדנו רבי חנינא ב"ד, שאם אדם משכיל להביט מעבר למסך הטבע ולראות בהכל את יד ה', לגביו המסך הזה כבר לא קיים, והקב"ה פועל לגביו כך או כך.
ידוע שיש מחכמי המוסר שמיישבים ברעיון זה את קושיית הבית יוסף הידועה למה קבעו שמונת ימי חנוכה, כי באו לומר שחובת ההודאה לבורא שווה לגבי היום הראשון "הטבעי" כמו לגבי שאר שבעת הימים הנסיים.

ג. עד שהביאו ממנו אור להבדלה. עי' רש"י דלא רצה ליהנות ממעשה ניסים. כלומר דהוה קשיא לרש"י מדוע לא בירך על נר זה עצמו. ואף שאין שום מעליותא בנר ששבת במוצ"ש, מ"מ אין גם גריעותא בזה ומדוע יטרח לחינם.

ד. אי קמפסדן ליכלינהו דובי. לכאורה צ"ב דהא הנהו עיזי לאו דידיה הוו כדלהלן. וצ"ל שהיה בטוח בהן שאינן מזיקות. ואע"פ שרק בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן ועיזים אלו לא של צדיקים היו, מ"מ ברשותו היו ודי בכך שהיה מובטח בהן שלא יזיקו.

ה. אמר לה מה שמך. לכאורה מכאן מקור דיותר מתקבלת התפילה כשמזכירים שם האדם שעליו מתפללים, אף דמתפלל בפניו. ומ"מ מדינא כשמתפלל על החולה בפניו א"צ להזכיר שמו כדאי' בפוסקים.

ו. אין מגדלין בהמה דקה. ראה על הגיליון דזו הוספה לא נכונה. והאמת דשאלה זו לא מתיישבת על ידי הסיפור.
ובענין מוסר ההשכל. מהדובים והקורות, יש ללמוד כנ"ל כמה הטבע אינו אלא דמיון. ומהתרנגולין יש ללמוד מדת הנקיות בממון חבירו. ומעובדה דר"א בן פדת דבסמוך אולי יש ללמוד דדרך אנשים גדולים לפעמים שנגזר עליהם דקדוקי עניות, ואין לאדם לחשוב שמשום כך בהכרח לא יוכל לעלות במעלות התורה והיראה כראוי לו, וגם יידע נאמנה שהכל על פי תכנית שמיימית, ומה שנחסר כאן משולם למעלה.

ז. רבי חמא בר חנינא וכו'. יש ללמוד מכאן דעיקר התקבלות התפילה תלויה בשבירת הלב כמו שאמרו אפשר דתברי ציבורא ליבייהו. וכעין זה רואים להלן בעמ' ב' דמיד כשגעו העם בבכיה באה הישועה. וגם יש ללמוד מכך כח הציבור כשמכוונים ליבם ממש כאחד למטרה אחת. כידוע הרבה גדולי ישראל מייעצים בעת צרה פרטית, לאסוף מנין במיוחד כדי להתפלל על המבוקש.

כה:
ח. בשאר מיני ארזים. בגמ' לא נתפרש אי בארז הרגיל אין גזעו מחליף או להיפך. אמנם בר"ח פירש להדיא דארז רגיל אין גזעו מחליף ובו נאמרה הברייתא דהקונה ארז יכול לשרש, וארז שנמשלו בו הצדיקים הוא משאר מיני ארזים.

ט. שזה מעביר על מידותיו. ידוע שהגר"ח קנייבסקי ממליץ לפעמים לבקש ברכה מאדם שמעביר על מידותיו. וזה נראה כאילו זה מסתמך על הגמרא של מעבירין לו על כל פשעיו. אמנם מקורו ברור מכאן.