בגמרא מובא כי רבי יצחק שמע מרבותיו שמקריבין קורבנות בבית חוניו בזמן הזה, לאחר חורבן בית המקדש, ומכאן מסיקה הגמרא שרבי יצחק סבר שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ולכן משחרב הבית פקעה מהמקום קדושת המקדש ולפיכך פקע האיסור להקריב בבמות.

כאשר נשאל רבי יצחק האם אמר דבר זה, השיב שלא, ואכן לאחר מכן אומרת הגמרא שרבי יצחק חזר בו מדבריו, וזאת לאור הסתירה ממשנתנו.

וצ"ע מדוע היה מותר לרבי יצחק לשנות בדיבורו ולומר היפך האמת?

הדברים קשים אף מחמת שבגמרא במסכת ב"מ, כ"ג. ב, נאמר שלצורבא מרבנן מותר לשנות בדיבורו בג' דברים - מסכת, פוריא ואושפיזא (וראה ברש"י ובתוספות שם) - כך שהמקרה דנן אינו נמנה בין המקרים בהם מותר לת"ח לשנות בדיבורו.

עוד נאמר במשנה במסכת אבות (ה, ט), ".שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם...ועל מה ששמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת, וחילופיהן בגולם".

הערוך לנר נדרש לדברים (ראה בפירושו על הגמרא במסכת מכות ט"ו, א, שם הפנה גם לגמרתנו), והסביר כי רבי יצחק נהג כן על-מנת שלא ילעגו לרבותיו, שכן לא אמר הדברים משמו אלא משם רבותיו.

רואים אפוא, כי אחד המקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו הינו גם במקרה שאם יאמר דבר ההלכה בשם רבו, יזלזלו ברבו, כך שמותר לאדם שיחזיקו אנשים אותו לשקרן ובלבד שלא ייפגע כבוד רבו.

יהיו הדברים לעילוי נשמת הרוגי מלכות שנפלו היום על קידוש ה', ומהרה בס"ד יתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו "לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך; וקראת ישועה חומותייך, ושערייך תהילה". אכי"ר.