בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו מלבא לבית המדרש (אמר ומי ילך) ויודיעו אמר להן רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר''ע... אמרו ליה צרת הבת מהו? אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כבית הלל!
אמרו ליה והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי?!?
אמר להם דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם?
אמרו ליה חיי רבי סתם שמענו!
אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי שמאי והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות.

מס' שאלות והערה:
א: מה גרם לעולם לחשוב ש"בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת" ולייחס ההתר דווקא אליו?
ב: כיצד ידע ר"ד בן הרכינס שיש מי שמתשתמש בשמו?
ג: אם שמעו חכמים "דוסא סתם" בלא התוספת "בן הרכינס" הרי שמדובר ב"יונתן" אך הם הרי שמעו "דוסא" וכיצד ייתכן בלבול רב כזה?
ד: במסכת עדויות יש בפרק ג' רצף משניות עם עדויות של ר' דוסא ושל ר' דוסא בן הרכינס, עדויותיו של ר' דוסא (סתם) לא מופיעות שוב כדעות שחז"ל מתייחסים אליהן בניגוד לדעות של בן הרכינס שנידונות בהקשרים שונים (מבדיקה רופפת מומלץלבדוק אותי בנקודה זו, תודה).

הבנה מחודשת:
ר' דוסא ידע שאחיו יונתן משתמש בשמו "דוסא" כדי לגרום לאנשים לקבל דבריו, שהרי דוסא היה ידוע כמקפיד על אמירת ההלכה הרווחת בלא תלות בשאלת התייחסותו ה"פוליטית" לב"ש דבר שהיה ידוע שיונתן היה לקוי בו.
כיוון שכך היה מקפיד ר' דוסא לחתום הוראותיו בשינוי וייחוד שמו, "בן הרכינס" אך העולם לא הבחינו בהבדל זה והיו מבלבלים בין "דוסא" לבין הרכינס ואף חכמי ישראל טעו בכך.
לאחר שגילה ר' דוסא לשלושת החכמים לגבי מהות ההלכות שנאמרו בשם "דוסא סתם" ומקורם, למדו חז"ל שלא להתייחס לאמירות אלו ברצינות וע"כ עדויות שנשמעו בשם דוסא סתם לא זכו ללימוד והתייחסות מאוחרת יותר כיון שיוחסו מעתה לאותו יונתן "בכור שטן".