קה.

א. ומי כתיב וירקה רוק. מרש"י משמע דפשטו ליה דכשר לכתחילה על סמך שאין דם (במוצצת) בלא צחצוחי רוק. אבל מתוד"ה יבמה קצת משמע דרק פוסלת על האחין, אבל אם רוצה להיות ניתרת לשוק, תחזור ותירוק רוק הנראה לעין. ויל"ע בזה. (ולפ"ז משמע דשותתת אין כאן בית מיחוש).

קה:

ב. לא צריכת כבר הורה זקן. להלן פסקו דאינה חולצת עד שתביא ב' שערות. ומשמע קצת דאכן כך סתם רבי במתני' כר"מ דלא כר"י. ולפ"ז צ"ב מדוע קיבל בשעת מעשה את הוראת ר"י אף דלא ס"ל. ואפשר שאם היתה קטנה באמת לא היה מתירה בחליצה, אלא הגיעה לשנים ויש לה חזקה דרבא, (דכל שבאה לכלל שנים באה לכלל סימנים) אלא דלגבי דאורייתא לא סמכינן על זה ובעינן בדיקה, ולגבי זה צירף את דעת ר"י והתיר לחלוץ בלא בדיקה. ויל"ע בכ"ז.

ג. בינו לבינה מי ידענא. אם כוונת הגמרא כפשטות הלשון, דבאמת כשר בינו לבינה לר"ע אלא דמנין נדע, הרי יכלו ליישב דאה"נ לא נדע אבל היבמה שואלת את המורה הוראה האם האמת שהיא מותרת ותוכל לינשא במקום שאין מכירין אותה. ולכן קצת משמע דס"ל דהוי דבר שבערוה ואינו חל בלא עדים (והלשון מי ידענא יש ליישב דכל היכא דאי אפשר לדעת מכח עדים ממילא לא חל כלל בדשב"ע). ויל"ע בזה.