דא''ר יצחק מאי דכתיב {משלי יא-טו} רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון...
רש"י:
כי ערב זר. המערב זרים גרים בישראל והנכנס בערבון נמי משמע: ולתוקע עצמו. סיפא דקרא ושונא תוקעים בוטח וכולה מפרש לה: קשים גרים. שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן:

להבנת הבעיה בקבלת הגרים והחידוש בדברי רש"י כדאי לעיין גם בתוס' אצלינו בדף מז: וליתר פירוט בתוס' הבא, הלקוח מקידושין דע' ע"ב:

קשים גרים. פי' בקונטרס לפי שאינם בקיאים במצות ומביאים פורענות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם וכו'
וי''מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג' אלפים [ותק''ן בריתות] שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם
ויש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב''ה עליהם בכ''ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום.
ויש מפרשים לפי שע''י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים
ולא נהירא דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי' התם משום דיפרוש הוא דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא דבתר שיתגיירו קשים הם.
וה''ר אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כן הקב''ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכה''ג מצינו גבי הצרפית (מ''א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את] עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה.
ור''י פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת וכן נראה דמשום הכי מייתי הא דרבי חלבו על הא מילתא דר' חמא בר חנינא:

הנה יש כאן ששה הסברים לבעיה שבקבלת הגרים כאשר ההסבר השני (הי"מ) הינו שזה מחמת ש"בכך אנו מוסיפים על עצמנו ערבות מיותרת על חוב שהיינו יכולים להפטר ממנו" והתוס' מיד דוחה הבנה זו.
אומנם דוקא מדקדוק דברי רש"י ניתן לראות שבסוגייתנו משמע שזה הטעם הנכון שהרי כותב כך:
כי ערב זר. המערב זרים גרים בישראל והנכנס בערבון נמי משמע.
כלומר שיצאה מאותו פסוק ומאותו הטעם ההנחיה להתרחק מהיות ערב לאחר ומלערב גרים ביננו והרי מפורש כטעם של הי"מ שבתוס'. וכן טעמו של ר"א הגר ניתן לדייק מההקשר ל"תוקע עצמו להלכה" לפי מ"ד שהבעיה שלא מתייעץ בבקיא ממנו, שבזים חוכמת הגרים ונענשים על כך.