ברש"י כאן:
הכרת פניהם ענתה בם. העידה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים:
ברש"י בבכורות מו ע"ב:
הכרת פניהם ענתה בם. דהכרת פרצוף פניהם עדותן אלמא פרצוף פנים בעי ופשטיה דקרא בנואפים כתיב הכרת פני הוולדות ענתה בנואפים שהקב''ה צר את הממזר בצורת פני המנאף:

עיין תוס' כאן ושם
ונראה דאכן כאן רש"י מדייק בלשונו "אין עדות בשאר הגוף" אבל בחלקי הפנים יש עדות כשבאים ע"י כך להכיר את האדם עצמו, משא"כ בפסוק עצמו שעיקרו מדבר להכרה שבדמיון כאן צריך את כל הפרצוף

ומעניין לציין שבפסוק עצמו רש"י מסביר ענין לכאורה אחר לחלוטין
הכרת פניהם. עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני, ל''א הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם :

או שאפשר לומר שממזר הוא עז פנים