המשנה קובעת שאם נמצא שאשה נדרה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין, זו עילה לביטול הנישואין. האם פירוש הדבר שבעת העתיקה אסור היה לאשה סתם להיות צמחונית וטבעונית ונמנעת ממשקים חריפים ( בלי לקבל הסכמה מראש מהבעל )?
לו נדרה שלא תאכיל אותו היה הדבר ברור, אך אם נדרה על עצמה - מדוע ?
אם נאמר שבעת העתיקה אשה שנמנעה ממאכלים כאלו - וכמו שראינו בדפי הגמרא הקודמים - מאכלים אלו נחשבים למאכלים 'טובים' ( שעני שביקש אותם נחשב מבקש מאכלי אדם בריא ), היתה עלולה להיות חולנית, שכן היות ולא אכלה בשר היה לה חסר ברזל וויטמינים והיתה חלושה מאד, ואם לא שתתה יין הרי שהיתה לוקה בחוליי מעיים כי איכות המים אז לא היתה טובה, ניחא, כי יש בכך הגיון רב, אבל איני יודע אם לכך כוונה המשנה כי אין זה מוסבר בפירוש ורק אני מסיק כך מההגיון והידע הרפואי.
ואם כן מה הדין בדברים אלו כיום, האם נדרים כאלו ( ומה אם היא צמחונית 'סתם' בלי נדר מפורש ) נחשבים עדיין נדרי עינוי נפש ?
( ובבדיחות : אני מוכרח לגלות שאשתי צמחונית עוד מלפני שהתחתנו. ועכשו אני יודע - איזה מזל יש לה שהיא גלתה לי אז שהיא צמחונית... ושהסכמתי להיות צמחוני ג"כ)