אבקש אם זה לא קשה להסביר את ההגיון שמאחורי זה
למה קדושת הגוף לא פגה כשזה כבר לא שלו ?

לשם חידוד השאלה שתי דוגמאות :
1. אשת איש אסורה כל עוד הבעל חי הקדוש ברוך הוא לא אסר את האישה
והאדם יכול ?
2. יהודי נקרא אחיך כל עוד חי כשמת כבר לא אחיך

הגמרא רושמת אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חברו
היציאה בקניין החפץ לצד ג זה קצת "חידוש" בעולם



ובכלל איזה סמכות יש לאדם א לכפות אי הנאה על אדם ב
בדרך כלל אדם א לא יכול לכפות דבר על ב ולמה דווקא הנאה כן
איפבה זה כתוב בתורה ? היכן זה נירמז בפסוקים שמדברים על נדרים ושבועות

ואם המודר מסרב למדיר מה יעשו לו ? (במיוחד אחרי שזה יצא מרשותו )