שאלה שהתקבלה במענה הקולי של פורטל הדף היומי:

בדף פ. הגמרא מעמידה את לשון הנדר מהמשנה: "קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ" ואז שואלת הגמרא שאם זה לשון הנדר אז דברי ר' יוסי היו צריכים להיות "תנאי זה אין בו משום עינוי נפש".

עד כאן ברור, מה שלא הבנתי זה למה בניסיון ההעמדה הבא של הגמרא: "קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום", הגמרא לא שואלת את אותה שאלה על לשון ר' יוסי. גם במקרה הזה ר' יוסי אומר שבתנאי אין עינוי נפש.