לדעת שמואל ההיתר לגלח נזיר טמא הוא בקטן שאיננו חייב במצוות ולדעת רב הונא חייב.
מקשה עליו רב אדא בהר אהבה ולתירוצו של רב הומא שאשתו מגלחת את הקטנים (שהרי אף הא לא מצווה על "לא תקיפו,") מקשה רב אדא בר אהבה: תקבריה חובה לבניה?!
בהמשך פוסק רב אדא שמקיש מקיף לניקף והאי קטן לאו בר עונשין הוא דמחייב מקיף נמי לא מחייב.
קשה. מדוע השיב רב אדא לרב הונא בתקיפות "תקבריה חובה לבניה" בה בשעה שהוא מודה שבמקרה דנן אין האשה חייבת על הקפת הראש?